התקופה שאחרי הלידה היא תקופה של מהפכה בחיים, שמציבה אתגרים חדשים לאם שנולדה ולזוג.
האמא החדשה מוצאת את עצמה במצב לא מוכר,שבו היא אחראית כמעט בלעדית על תינוק שהיא בקושי מכירה, לפחות בהתחלה. האמא החדשה צריכה ללמוד ולהכיר את התינוק שלה שתלוי בה לחלוטין. היא צריכה להיות פנויה אליו, גם פיזית וגם ברמה הרגשית.
בעבר, בתרבויות שונות, היו מנהגים שהתפתחו סביב התקופה הזו. מנהגים אלה איפשרו לאם חדשה להשתחרר מכל המחויבויות שלה ולהתמסר לטיפול בתינוק. הם איפשרו לה להיכנס לתקופה שהפסיכיאטר דונלד ווינקוט מתאר כתקופה של "מחלה בריאה" שבה האם מרוכזת כל כולה רק בתינוק שלה.
בחברה המערבית המנהגים האלה לא קיימים. לכן, היולדת מגיעה הביתה מבית החולים וצריכה להתמודד עם המשימה של ההיכרות, הטיפול וההתאהבות בתינוק החדש, כשברקע ממשיכות המשימות הרגילות שלה.
יותר מזה, נשים רבות שמספרות לי על הקשיים שלהן אחרי הלידה, מתארות את הציפייה שלהן מעצמן, ציפייה להיות קצת "סופר וומן". למה הכוונה? אפשר לנסח את הציפיות של אמא חדשה במשפט הבא - "אני יכולה הכל, ורצוי שיהיה גם מושלם".
אולי הגזמתי קצת, אבל רציתי להדגיש לכן את הרעיון הכללי.
הבעיה היא שהציפיות האלה לרוב לא יכולות להתממש, והתוצאה של חוסר המימוש שלהן הוא הופעת רגשות של תסכול, אכזבה, חוסר ערך עצמי, ובמצבים חמורים יותר תחושת כישלון ומחשבות של "אני לא ראויה להיות אמא".
מכיוון שאנחנו יודעים שלאמא החדשה יש מספיק דברים להתמודד איתם, ממש חבל שהיא תצטרך להתמודד גם עם רגשות קשים כאלה, שרק מקלקלים לה את הדימוי שלה כאם ואת היחסים עם התינוק החדש.
אז מה עושים?
אולי תגידו - מנמיכים ציפיות. אתן בכיוון הנכון, אבל אני לא ארצה להשתמש במילה "מנמיכים". הציפיות שאישה צריכה לצפות מעצמה אינן נמוכות, אלא מתאימות למציאות. המציאות היא שאמא חדשה שפנויה לתינוק שלה, לא יכולה להיות פנויה לכל הדברים האחרים באותו זמן.
אם חדשה צריכה עזרה והכלה רגשית ופיזית. הידיעה הזו יכולה לבדה להקל על הרבה אמהות, ועל הרבה זוגות. אמא שיודעת שזה בסדר, שמותר וצריך לבקש עזרה, תוכל לבקש אותה. אמא כזו גם תדע לומר לבן הזוג שלה מה היא צריכה, ואז יש סיכוי גדול יותר שהיא גם תקבל מה שהיא צריכה.
כדאי לקבל כמה שיותר עזרה, למשל: אוכל מוכן, עזרה בניקיון ובכביסה, עזרה בטיפול בתינוק.
גם הזוגיות זקוקה לעזרה. הצעד הראשון הוא שהאם תאמר לבן הזוג שלה מה היא צריכה, ולא תצפה שהוא יבין לבד, במיוחד בהתחלה. כמו שאת, אמא חדשה, עדיין מעבדת את כל נושא האמהות עבורך וצריכה להסתגל לרעיון שאת אמא, כך גם האב החדש. יש דברים שאם לא תגידי לו - הוא לא יידע.
בתקופה הראשונה אחרי הלידה שניכם בונים את הזהות ההורית שלכם ולומדים להיות הורים לתינוק. כאן נבנה הבסיסי לשותפות ביניכם. כאשר אישה מרגישה שיש לה שותף אמיתי להורות, במובן המעשי, במובן הרגשי ובלקיחת האחריות, הביטחון שלה בעצמה עולה וכך גם היכולת שלה להתמודד במצבים שונים כאשר בן הזוג אינו נוכח.
עזרה היא לא מילה גסה. לאמא חדשה יש את כל הלגיטימציה לבקש עזרה. היא חייבת את זה לעצמה, לבן זוגה ולתינוק שלה כדי שתוכל להתפנות אליו באמת ובמקביל לגדל את עצמה כאם.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מנהלת פורום "להיות אמא" באתר כללית
