מטוס מתרסק בהרי האלפים בצרפת ואין אף ניצול. 150 אנשים - מבוגרים, צעירים, תינוקות, גברים, נשים - בין ההרוגים. ההלם גדול, אבל הוא רק מתגבר ככל שחלפו השעות והתגבר החשד כי טייס המשנה, אנדראס לוביץ בן ה־27, "התאבד בריסוק המטוס".
אדם מתקשה להתמודד עם ידיעות קשות, ובמיוחד עם כאלה שאין להן הסבר הגיוני שיחזיר לו את תחושת השליטה. לצערנו, לא תמיד אפשר למצוא הסברים. הכותרת שניתנה לפרשה הזו - "התאבדות" - היא ניסיון שכזה.
התאבדות זו ההגדרה הנכונה?
התאבדות היא מצב שבו אדם פועל במכוון לסיום חייו. אפשר להתווכח האם במקרים מסוימים ניתן להבין, או אף לקבל, מעשה שכזה. לגבי נטילת חיים של אחרים - אין שום מחלוקת. רוב האנשים המכונים "נורמטיביים" יסכימו שבשום מקרה אסור ליטול את חייו של אדם אחר.
אז אולי בעצם נכון יותר לכנות את אירוע הדומה לזה שתואר בתקשורת כ"רצח", ולנסות לבחון אותו, ולחפש מניע, כפי שבוחנים מקרים בהם אדם פוגע באדם אחר?
חשוב לי לציין שההתייחסות שלי היא כללית ולא למקרה הספציפי, כי הידע על המקרה מגיע רק מהדיווחים בתקשורת. יתכן כי טייס המשנה סבל מבעיה גופנית, ממחלה שגרמה לו לאבד שליטה על המטוס, או שאולי הייתה בכלל תקלה? עם זאת, בשל הקישור שנעשה בתקשורת לדיכאון ולאובדנות, יש כמה נקודות שכדאי להתייחס אליהן.
אדם בדיכאון לרוב לא יפגע באחרים
כאשר אדם לוקה בדיכאון כל תפיסת העולם שלו משתנה. הוא פסימי ורואה את העולם דרך משקפיים שחורים, תחושת הערך העצמי שלו נפגעת, והוא יכול להיות מוצף בתחושות של תסכול וייאוש. תחושות אלו יכולות לדחוף אדם במצב כזה למחשבה המעוותת שאין לו עתיד, אין לו תקווה, וכל שנותר לו הוא לסיים את חייו. דיכאון עלול לדחוף אדם למעשה אובדני, אבל אדם בדיכאון לרוב לא יפגע באחרים.
בכלי תקשורת מסוימים היו כותרות בסגנון "טייס המשנה סבל מדיכאון ונטל תרופות פסיכיאטריות", מה שגרם להתקוממות, מוצדקת לטעמי, של אנשים הסובלים מדיכאון או נוטלים תרופות נוגדות דיכאון. לחלק מהבעייתיות של כותרות כאלו התייחסתי בפסקה הקודמת.
לשמחתנו קיים כיום טיפול יעיל לדיכאון. התרופות לרוב יעזרו ויביאו לשיפור המצב, תוך מספר שבועות. תסמיני הדיכאון שכוללים מצב רוח ירוד, חוסר יכולת ליהנות, ירידה וקושי בתפקוד, קשיי שינה ותאבון, חוסר שמחה, חשיבה דיכאונית - כל אלה ישתפרו מאוד עם טיפול תרופתי.
זעם ונקמנות שמעוורים
יש מצבים פסיכיאטריים אחרים שעלולים לפגוע בדרך החשיבה של אדם, ביכולת שלו להבין את המציאות ולהסיק מסקנות באופן הגיוני - והם עלולים לגרום לו לסכן את עצמו או לסכן אנשים אחרים. הפרעות אלה הן כבר בתחום ההפרעות שנקראות בשפה הרפואית "הפרעות פסיכוטיות". לרוב, אם כי לא תמיד, הן מלוות בהתנהגות מוזרה, או חריגה, ובשינוי בולט בהתנהגות או בתפקוד היומיומי.
בעבר, ונקווה שלא עוד, שמענו על מקרים מזעזעים של אנשים שנטלו את חייהם וגם את החיים של הקרובים להם מאוד. גם המעשים האלו נותרו בלי הסבר מניח את הדעת, כי פשוט אין להם הסבר. המכנה המשותף של מקרים אלו היה שהפוגעים היו אנשים בעלי הפרעה ביכולתם לחוש הזדהות וחמלה כלפי אנשים אחרים.
בנוסף, מדובר באנשים פגיעים מאוד מבחינת תחושת הערך העצמי שלהם, שנוטים לפתח תחושות קשות של זעם הרסני, כאשר הם נפגעים או נעלבים. הזעם מעוור את עיניהם, ובשל חוסר היכולת שלהם להרגיש הזדהות, ולהבין את הרגש של האחר, הם יכולים לפגוע באחר.
זהו מעגל הקסמים ההרסני שמסביר, באופן חלקי בלבד, התנהגויות כאלה. התנהגויות של פגיעה, ללא סיבה אמיתית, באנשים אחרים, רק לשם הנקמה, או כדי להראות לעולם מי הם, וכמה כוח יש להם.
לצערנו, לגבי אנשים עם בעיות אלה, לרוב גם טיפול ארוך לא משפר בהרבה את מצבם, ועלינו כחברה להתמודד איתם באמצעות אכיפת החוק.
לא לעשות הכללות
מטוס התרסק, ואנחנו לא יודעים בוודאות איך זה קרה. האפשרות שאדם אחד, הטייס, גרם להתרסקות במודע היא בלתי נתפשת, ומעוררת חרדה. בניסיון להקטין חרדה זו, אנשים מחפשים הסבר שיניח את הדעת. אבל אין אחד כזה.
כמו בתחומים אחרים, ובמיוחד במה שקשור לנפש האדם, לא כדאי להסיק מסקנות לגבי אחרים ולעשות הכללות. לא רק שבמקרים רבים הן לא נכונות, אלא הן גם עלולות לפגוע באנשים רבים המנסים להתמודד עם קושי.
ד"ר ליאת הולר הררי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית בקבוצת שירותי בריאות כללית
