פזילה וניתוח לתיקון פזילה

מהי פזילה?

פזילה (באנגלית: Strabismus) היא מצב שבו שתי העיניים אינן מקבילות זו לזו.

האם יש סוגים שונים של פזילות?

כן. יש פזילות מולדות ויש פזילות נרכשות.

מהי פזילה מולדת ואיך מטפלים בה?

ממחקרים שונים עולה שפזילה מולדת מופיעה בכ־2% עד 4% מהתינוקות. 

לאחר שהתינוק מגיח לאוויר העולם מתחילה הראייה שלו להתפתח בכל עין בנפרד, ובמקביל מתפתח המנגנון של התפקוד הדו־עיני. יישור של העיניים נגרם כתוצאה מהצורך שלנו למזג בין התמונות שרואה כל עין בנפרד.

בשבועות הראשונים לאחר הלידה ייתכנו מצבים שבהם העיניים של התינוק מרצדות לפעמים או שאינן ישרות. המצבים האלה מתרחשים כמה פעמים ביום למשך פרק זמן שנע בין כמה שניות לכמה דקות בכל פעם.

עם הגדילה של התינוק והתפתחותו פוחתת התופעה עד שנעלמת בגיל 6 עד 8 שבועות.

ואם הפזילה נמשכת אחרי גיל 6 עד 8 שבועות?

כל פזילה שקיימת אחרי גיל 6 עד 8 שבועות מחייבת בדיקה של רופא עיניים, רצוי מומחה ברפואת עיניים של ילדים ובפזילה. לאחר הבדיקה ניתן יהיה לדעת אם מדובר "רק" בפזילה או שיש בעיה עינית או מוחית שגרמה להופעתה. 

אילו סוגי פזילות קיימים בתינוקות ובילדים?

בשלב הראשון נהוג לחלק את סוגי הפזילות לפי כיוון הסטייה של העין שאינה מסתכלת אל המטרה. הפזילה יכולה להיות כלפי פנים, כלפי חוץ, כלפי מעלה או כלפי מטה.

פזילה כלפי פנים היא הפזילה השכיחה ביותר בגיל הינקות. ברוב המקרים התופעה קיימת גם במשפחה. הטיפול בפזילה הזאת הוא בדרך כלל באמצעות ניתוח, לאחר שהרופא מוודא שהיא אינה נגרמת בגלל צורך במשקפיים או שהיא משנית למחלה בעין עצמה (מצב שהוא שכיח יותר אחרי גיל 3 עד 4 שנים). 

לפזילה קבועה כלפי חוץ אצל תינוקות מתלוות לא פעם בעיות גופניות נוספות. לכן אם הורים מזהים פזילה כזאת, מומלץ שהילד ייבדק אצל נוירולוג ילדים. 

פזילה מדומה (pseudo-strabismus) היא תופעה שכיחה למדי בילדים: כל מי שמביט בילד משוכנע שהוא פוזל כי עין אחת מתחבאת מאחורי קפל העפעף, אבל בדיקה פשוטה בעזרת פנס, שמדגימה רפלקס אור סימטרי בין העיניים, תוכיח מיד שמדובר בפזילה מדומה שאינה קיימת במציאות. 

מהי פזילה סמויה?

פזילה סמויה (Esophoria), כשמה כן היא: פזילה שלא רואים במבט ראשון וגם לא במבט שני. היא מתגלה רק כאשר מכסים עין אחת: העין שמתחת לכיסוי זזה מהמרכז ועם הורדת הכיסוי היא חוזרת מיד למקומה.

לפעמים הפזילה הסמויה הופכת לגלויה בעת שחולים במחלת חום או כשעייפים ולפעמים סתם כשבוהים.

הפזילה הסמויה מופיעה בדרך כלל בילדות ונשארת כל החיים. אין לה בדרך כלל משמעות קלינית, ואין צורך לטפל בה, אלא אם כן היא הופכת לפזילה קבועה.

איך מטפלים בפזילה?

פרט לכיוון הפזילה, חשוב לאפיין את הסיבה להופעתה ובהתאם לכך לקבוע את סוג הטיפול.

יש פזילות שאפשר לתקן רק באמצעות משקפיים, אחרות ניתן לתקן רק בניתוח, ויש פזילות שהתיקון שלהן נעשה בניתוח ובמשקפיים גם יחד.

לאחר בדיקה ואפיון של הפזילה - הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים - מחליט רופא העיניים מהו הטיפול הנכון לכל מטופל.

מה עושים בניתוח פזילה?

לפני ההסבר על הניתוח לתיקון פזילה, כמה מילים על מבנה העין, שבמבט מבחוץ נראית כמו כאליפסה או שקד: העין תחומה בין העפעפיים והיא למעשה כדור הממוקם בתוך חלל בגולגולת שנקרא ארובת העין.

את העין מחזיקים במקומה שישה שרירים: ארבעה שרירים ישרים המניעים את גלגל העיניים ימינה, שמאלה, למטה ולמעלה, ושני שרירים אלכסוניים המאפשרים תנועות סיבוביות של העיניים.

כל שריר מקובע בשתי נקודות: נקודת המוצא שלו היא מאחורי גלגל העין, ונקודת הקישור שלו לעין היא בחלק הקדמי של גלגל העין.

בניתוח לתיקון פזילה מחזקים או מחלישים את שרירי העין בהתאם לפזילה.

בדרך כלל יש לנתח לפחות שני שרירים כדי להתגבר על הפזילה. לעיתים מנתחים את השרירים בעין הפוזלת בלבד ולפעמים מנתחים את שתי העיניים.

במהלך הניתוח לתיקון פזילה ניתן לחזק שריר חלש או להחליש שריר חזק.

האנטומיה של העין

איך מחזקים שריר של העין?

כדי לחזק שריר של העין נהוג לקצר אותו ולאחר מכן לתפור את השריר המקוצר למקומו.

ואיך מחלישים שריר של העין?

כדי להחליש שריר של העין מנתקים אותו ממקום חיבורו לעין ותופרים אותו מחדש לגלגל העין כך שנקודות האחיזה שלו מתקרבות זו לזו. בכך מרופפים אותו ומחלישים אותו.

איך יודעים בכמה לקצר את השריר כדי לחזק אותו ובכמה להסיט אותו לאחור כדי להחלישו?

לפני הניתוח בודק רופא העיניים את המנותח ומודד את זווית הפזילה. לאחר מכן הוא מחליט האם להחליש את השריר (לרופף אותו) או לחזק את השריר (לקצר אותו) ואיזו עין לנתח. בהתאם לכך הוא בודק בטבלה בכמה מילימטרים צריך לקצר או להעתיק את השריר.

ניתוחים לקיצור (חיזוק) שריר העין ולהרפייתו (החלשתו) 

ואם אחרי הניתוח העין אינה נמצאת במקום שבו רצינו שתהיה?

במקרים מיוחדים ניתן לעשות את הניתוח בשני שלבים: השלב הראשון נעשה בחדר הניתוח בשיטה שתוארה כאן, אבל התפרים אינם נקשרים באופן קבוע אלא כמו שקושרים את שרוכי הנעליים. לאחר הניתוח, כשהמנותח ערני ומשתף פעולה, בודקים את זווית הפזילה.

אם התוצאה משביעת רצון, סוגרים את הקשר באופן קבוע. אם התוצאה אינה משביעת רצון, מותחים או מרפים לפי הצורך ורק אז קושרים בקשר קבוע. הפעולה הזאת נקראת התאמה (Adjustment), והיא נעשית בחדר הניתוח או במרפאה.

האם ניתוח לתיקון פזילה כואב?

בניתוחי פזילה חותכים שרירים, וזה כואב. לכן נהוג לנתח בהרדמה כללית הן ילדים והן מבוגרים. ניתן לנתח גם בהרדמה מקומית, אבל צריך טשטוש והרדמה מקומית חזקה מאוד.

אם עושים תפרים זמניים והתאמה, צריך לחכות עד שהמנותח יהיה ערני כדי לשתף פעולה.

מה קורה לאחר הניתוח?

• ברוב המקרים לא חובשים את העין לאחר הניתוח.

• מיד לאחר הניתוח זולגות דמעות עם דם.

• עלולים להיות כאבים במשך כמה ימים, ולכן כדאי להצטייד מראש בתרופות לשיכוך כאבים. בדרך כלל ניתן להסתפק בתרופות ביתיות לשיכוך כאבים כמו אקמול.

• במשך כמה שבועות לאחר הניתוח יהיו העיניים אדומות ומעט נפוחות באזור השריר או השרירים שנותחו.

• חשוב מאוד לשמור על ניקיון וחשוב לא לקבל מכה בעין. מותר ורצוי להתרחץ, כולל רחיצת הפנים, אך יש להימנע משחייה בבריכה או בים.

• אין מגבלה בפעולות כמו קריאה, שימוש במחשב או צפייה בטלוויזיה. ניתן לחזור לפעילות רגילה כמו לימודים ועבודה בתוך כמה ימים.

• יש צורך בטיפול מונע בטיפות ובמשחה לפי הוראות המנתח.

• לפעמים סובלים מראייה כפולה לאחר הניתוח, כיוון שהמוח אינו רגיל למנח החדש של העיניים. ברוב המקרים הראייה הכפולה חולפת מעצמה ואינה מחייבת כל טיפול. 

• התפרים נספגים או נופלים מעצמם, ואין צורך להוציאם.

מתי יודעים אם הניתוח הצליח?

בדרך כלל התוצאה נראית לעין כבר בימים הראשונים שלאחר הניתוח, אך נהוג לחכות כ־6 שבועות - עד להחלמה מלאה של העין - לפני שמצהירים על הצלחה או על כישלון.

כישלון הניתוח עלול להיות בשל שארית פזילה או תיקון עודף, כלומר פזילה לכיוון ההפוך. אם עדיין יש פזילה, ניתן לעשות ניתוח נוסף לתיקון.

ההצלחה תלויה בדרך כלל בפזילה הראשונית - מידת חומרתה וסיבתה. המנתח יודע להזהיר מראש בנוגע לסיכויי ההצלחה ולאפשרות שיהיה צורך בניתוח נוסף לתיקון.

מהם הסיכונים בניתוח?

ניתוח לתיקון פזילה הוא בטוח יחסית. כיוון שהניתוח נעשה על החלק החיצוני של העין קיים סיכון קטן מאוד של נזק לעין או לראייה, אבל כמו בכל ניתוח עלול להתפתח זיהום באזור המנותח. ברוב המקרים מטפלים בזיהום באנטיביוטיקה. סיבוכים קשים כתוצאה מזיהומים הם נדירים מאוד. 

אם העין אדומה או כואבת מאוד או אם יש הפרשה מוגלתית ונפיחות של העפעפיים, או אם מופיע שינוי ניכר בחדות הראייה, יש לפנות מיד לרופא המטפל.

פרופסור חנה לייבה היא מנהלת מחלקת העיניים במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית