האדם הוא נוף עבודתו. חלק ניכר ממהות האדם הוא עבודתו. עד גיל 67, נשאל כל אחד מה עיסוקו. בגילאים מבוגרים יותר לא תמיד מתעניינים בכך. לצערי הרב גם אנו הרופאים חוטאים בעניין. בחלק ממכתבי השחרור מבתי חולים מופיעים נתונים רבים על המטופל הזקן, אך לא תמיד מצוין מהו או מה היה עיסוקו.
העבודה היא מכלול של דברים: אמצעי לפרנסה, תענוג, העברת זמן, מפגש חברתי, אתגר שכלי וכבוד עצמי. הפרישה בגיל המקובל, פוגשת את האדם המבוגר, כשהוא במלוא יכולותיו הפיזיות והשכליות, ולעיתים הפסקת העבודה וההיקלעות לריק שאחריה עלולות לגרום למשבר.
האם אפשר להמשיך לעבוד כרגיל?
אין ספק כי מבוגרים רבים יכולים להמשיך בעבודתם, לאחר גיל 67 ומדובר בעבודות שונות ומגוונות. אין ספק כי עורך־דין בן 67 יכול להמשיך בעבודתו שנים רבות, אין ספק כי רופא יכול להמשיך בעבודתו שנים רבות. הדברים הללו נכונים לכלכלן, לאיש עסקים, למהנדס, למוזיקאי, לצייר ולשחקן תיאטרון (ואלה רק דוגמאות)
כל עוד האדם הוא צלול, עצמאי ולא פגוע קשות על ידי מחלה מגבילה הדברים ברורים. בדרך כלל מדובר בהמשך באותה עבודה, בה רכש ניסיון ושדפוס העבודה מוכר לו. עם זאת ברור שאדם בן 75, יתקשה יותר מצעיר בן 30, שגדל לתוך עולם של שינויים טכנולוגיים מדהימים, לגמישות ויכולת לימוד דברים חדשים לחלוטין בהם לא עסק מעולם.
עצמאים רבים ממשיכים לעבוד עד גיל מופלג בעסקיהם. לא נדיר לשמוע על אנשי עסקים, תעשיינים, אמנים דגולים שממשיכים לעבוד מעבר לגיל 80. הבעיה העיקרית היא בקרב שכירים שעבודתם המעניינת היתה חלק חשוב ביותר מהחיים.
האם טוב לעבוד לאחר גיל הפרישה?
מחקרים שונים טוענים כי אלה שממשיכים לעבוד לאחר גיל הפרישה עשויים ליהנות מבריאות גופנית, נפשית ושכלית טובות יותר. יש מחקרים שגורסים כי עדיף שלא לצנוח מייד לריק של היום שאחרי, כי אם להמשיך בעבודה עוד זמן מה, לפחות באופן חלקי.
האם עבודה זה בריאות?
מחקר גדול שנעשה באוניברסיטת מרילנד, עקב אחר 12,000 עובדים, מספר שנים לאחר גיל הפרישה. אלה שהמשיכו לעבוד חוו פחות בעיות בריאות כמו יתר לחץ דם, מחלת לב, סוכרת ודיכאון. התועלת המרבית הייתה כשהאדם המשיך באותה עבודה. אם אדם מבוגר עבר לתחום אחר, בעיקר אם הסיבה להמשך העבודה הייתה כספית בלבד, התוצאות היו פחות מעודדות. המחקר דיבר על מושג של עבודה בזמן חלקי באותו מקצוע, שנקרא עבודת גשר (Bridge Work), גשר בין העבודה הרגילה לבין ההפסקה המוחלטת.
לדברי החוקרים, שהעבודה עוזרת למבוגרים לשמור על סגנון החיים הפעיל שהיה להם בקריירה ומצמצמת מתח ולחץ נפשיים, שכרוכים במעבר לפרישה. בעת עבודה יוצר אדם לעצמו זהות תפקיד (Role Identity) דבר שקשה מאוד מבחינה נפשית לאבד. המשך העבודה ולו גם חלקית שומר על זהות זו. הפעילות ולא רק העבודה משמרת את הבריאות הפיסית, בתנאי שמבחינה מנטלית יש לעבודה מאפיינים נעימים.
בארצות הברית 15 אחוזים מבני 65 ומעלה ממשיכים לעבוד. כשחקרו קבוצה זו, במרכז לחקר הפרישה באוניברסיטת בוסטון, גילו שדבר חשוב שמאפיין חלק גדול מקבוצה זו הוא עובדת היותם משכילים יותר, עשירים יותר ובריאים יותר. בקרב בני ה70 ומעלה מצב הבריאות הטוב שולט.
האם העבודה לאחר גיל פרישה היא תענוג או העברת זמן?
מבחינת חוקי פנסיה וביטוח לאומי נעשו שינויים חשובים לצמצום מגבלות בנושא העסקת מבוגרים. למרות זאת ההכנסה של המבוגרים לאחר גיל פרישה שעובדים נמוכה יותר מזאת של צעירים באותה עבודה. התברר שחלק ניכר מהמבוגרים לאחר גיל פרישה מחפשים תפקידים בהם הם נהנים והמאפשרים להם גמישות מבחינת זמן. הנושא הכספי הנו בחשיבות משנית.
לדברי מבוגרים רבים לאחר גיל פרישה, העבודה משמרת את יכולותיהם הגופניות והשכליות. במסגרת המחקר דרגו המעסיקים את המבוגרים לאחר גיל פרישה במקום גבוה מבחינת ניסיון, כושר שיפוט, מחויבות לאיכות, הקפדה על נוכחות בעבודה, ודיוק. בריאות טובה היא אחד הדברים שמנבאים המשך עבודה.
רוב המבוגרים לאחר גיל פרישה שעובדים עובדים בעבודה חלקית מבחינת זמן, אך יש גם עלייה משמעותית בקרב מבוגרים לאחר גיל פרישה שעובדים בעבודה מלאה מבחינת זמן. הדבר קשור בחלקו לשינויים בחוקי עבודה שיצרו קרקע נוחה יותר.
מה קורה ביפן?
ביפן קיימת שיטה של העסקה מחדש. אדם שהגיע לגיל הפרישה, מועסק מחדש באמצעות חוזה מיוחד. כ־70 אחוזים מהחברות היפניות מיישמות את השיטה. הדבר כולל בין השאר משכורת נמוכה יותר למרות תפקיד ואחריות שלא השתנו. יש כאן בעייתיות מסוימת שעדיין לא נפתרה עד תום, אך ההדים לתוכנית הם טובים. מתברר שחלק מהעובדים המבוגרים משמשים גם חונכים לעובדים צעירים. יפן היא שיאנית תוחלת החיים בעולם והמודעות לאיכות חיי הזקנים ולקידום בריאותם הגופנית והשכלית היא מהגבוהות בעולם.
מה קורה אצלנו בישראל?
קשה לדלות מידע ברור על שיעור עובדים לאחר גיל פרישה בישראל. הרושם הוא שרוב העובדים לאחר גיל פרישה הם עצמאים שממשיכים בעסקיהם ובכך אין רבותא. יש גם עובדים רבים לאחר גיל פרישה, חלקם עולים חדשים, שלא עבדו בארץ במקצועם, עם הכנסה דלה, ואשר חייבים בעצם לעבוד כדי לחיות בצורה מכובדת. הם עובדים בעבודות שונות כמו אבטחה וטיפול בזקנים. ודאי שכל עבודה מכבדת את בעליה, אך כאן מדובר בעבודה שונה לחלוטין מזו שעשו בימיהם הטובים, ולא מדובר בעבודה שנעשית למען התענוג או העברת הזמן.
בארץ קיימת בעיה של עובדים מבוגרים בכלל וכאן מדובר באנשים בני 45 ומעלה, שיש לדאוג להעסקתם ושילובם בשוק העבודה, אלא במבוגרים שנפלטו משוק העבודה.
ב2004 חוקקה הכנסת דחייה מדורגת של גיל הזכאות לפנסיה והעמידה אותו על 67 לגבר ו־62 לאישה. במחקרים שונים שנעשו בנושא, יש דעות שונות בקרב הציבור הרחב: התברר כי ככל שהגיל מבוגר יותר יש תמיכה גדולה יותר בדחיית גיל הפרישה. ככל שהאדם משכיל יותר הוא תומך בדחיית גיל הפנסיה.
העבודה היא חלק מכריע בחייו של המבוגר. חלק מהמבוגרים שנכנסים ליום שאחרי הפרישה חווים ריק משמעותי. לא כולם יכולים למלא את הזמן, בפעילות אינסופית של לימודים, הרצאות, נסיעות לחו"ל, טיפול בנכדים או כושר גופני.
יש מבוגרים רבים שהיו מאושרים להמשיך בעבודתם. יש מבוגרים שזקוקים לתקופה של גשר, עבודה חלקית מספר שנים, עד שייכנסו לפרישה מלאה.
המחקרים מראים שההצלחה הגדולה בנושא היא בהמשך באותה עבודה. בארצות הברית וביפן נעשו צעדים משמעותיים בנושא. נקווה שגם בישראל תהיה מודעות יותר גדולה לנושא, וכי מבוגרים רבים יותר יוכלו לעבוד שנים רבות יותר, בעבודה מעניינת, עם תנאים הוגנים, בלא להפריע חלילה למעגל העבודה ולצעירים. למבוגרים ניסיון וידע שלעיתים לא יסולאו בפז. במקרים רבים יכול להיות כאן משחק בו כולם זוכים (Win Win Game): תועלת למעביד, תועלת לעובד ותועלת לחברה כולה.
ד"ר דניאל דליות הוא רופא גריאטר בכיר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית.
