איך להיות מסי או אוסיין בולט? החלקיק האלוהי בספורט

עוד לא הספקנו להתאושש מהיורו, וכבר אנחנו בעיצומה של האולימפיאדה בלונדון. מה יהיה היבול שלנו הפעם?

תודו שגם אתם מהרהרים לעצמכם מדי פעם, בעודכם צופים בתחרויות הספורט המלהיבות האלה, מה לעזאזל הופך את המסי הזה, את רונאלדו, אוסיין בולט, מריה שראפובה וחבריהם למצליחים כל כך? איך הם עושים את זה? יש להם גנים וכישרון שלי אין - או שבעצם מדובר בקצת כישרון והרבה מוטיבציה? האם גם אני הייתי מצליח אילו רק השקעתי "קצת" כמוהם? 

כולנו מכירים אנשים עם כישרון טבעי, שעושים איתו מעט מאוד. אבל מתברר שבין הספורטאים המצליחים יש יותר אנשים רגילים עם כישרון ממוצע שפשוט לוקחים אותו לרמות יוצאות דופן, מאשר אנשים בעלי כשרון בלתי רגיל שמצליחים כמעט ללא מאמץ.

רוצים דוגמה? בבקשה: קבלו את האיש והאגדה מייקל ג'ורדן. לספורטאי הענק הזה, שנחשב בעיני רבים ל"אלוהים" של הכדורסל האמריקאי ואולי של הספורט בכלל בתקופתו, לא היה את כל מה שנדרש כדי להפוך לסופר סטאר. אפילו מנבחרת הכדורסל של התיכון שבו למד נופה ג'ורדן בגיל 16. בדראפט של 84' הוא נבחר רק במקום השלישי.

אבל מה שהיה לו בכמויות הן שאפתנות ונחישות יוצאות דופן. אלו סייעו לו לפתח את כישוריו לרמות הגבוהות ביותר. לזה תוסיפו עוד תכונה אחת שבלעדיה קשה מאוד להצליח בספורט: האיש פשוט לא אהב להפסיד. הוא עלה למגרש בריא, חולה, נמרץ, תשוש. אין אפס. למשחקים הוא הגיע תמיד כשמול עיניו רק מטרה אחת: לנצח. נקודה.

שחמט זה גם לבת

לפני שלושים שנה החליטו שני אנשי חינוך הונגרים, לסלו וקלרה פולגאר, לקרוא תיגר על ההנחה הרווחת שנשים לא מצליחות בתחומים הדורשים חשיבה מרחבית, כמו שחמט. הם החליטו להוציא את שלוש בנותיהם ממסגרת החינוך הפורמלי ולהעבירן לחינוך ביתי. כחלק מהשכלתן הבנות החלו לשחק שח.

ההכשרה השיטתית שלהם השתלמה: בשנת 2000 דורגו שלוש הבנות בין עשר השחקניות המובילות בעולם. הצעירה ביותר, יהודית, הפכה "אומן" כבר בגיל 15, כשהיא שוברת בכך את השיא הקודם לאומן צעיר שהחוזק על ידי בובי פישר הנודע. יהודית הפכה לאחת השחקניות המובילות בעולם. היא ניצחה כמעט את כל השחקנים הטובים בתחום, נשים וגברים כאחד.

אבל לא רק המיתוסים הנוגעים להבדלים המגדריים החלו להתפורר. בשנת 1985 פרסם בנימין בלום ספר שבו עקב אחר תהליך צמיחתם של 120 גברים ונשים, אשר זכו בתחרויות בינלאומיות ובפרסים בתחומים שונים - ממוזיקה ואמנויות, עבור לספורט ועד מתמטיקה ונוירולוגיה.

באופן מפתיע, בלום, פרופסור לחינוך באוניברסיטת שיקגו, לא מצא סימנים מוקדמים שיכולים היו לנבא הצלחה יוצאת דופן של מי מהם. במחקרים נוספים שבאו בעקבות עבודתו לא נמצא קשר בין רמת משכל לבין הצלחה בתחומים כמו מוזיקה שחמט, ספורט ורפואה. ההבדלים המולדים המשמעותיים היחידים היו בתחום הספורט, והיו קשורים בדרך כלל לגובה ולגודל הגוף.

בזכות התמיכה, בזכות המשפחה

מדריך שפורסם לפני מספר שנים על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה מציג את 100 המחקרים הבולטים ביותר בנושא. המסקנה המשותפת למחקרים היא חד משמעית: המסע המפרך להצלחה אינו מיועד לרכי הלב או למחפשי קיצורי דרך.

מתברר שלהצלחה אמיתית נדרשות לפחות עשר שנים של השקעה באימון, למידה וחוזר חלילה, תוך התמקדות במטרות שחייבות להיות תמיד מעט מעל היכולת הקיימת של המתאמן. תנאים הכרחיים נוספים הם מורים ומאמנים מסורים - ותמיכה בלתי מסויגת לאורך שנים של בני המשפחה.

זה לא שספורטאי עילית לא נהנים מכישרון ומיתרונות פיזיולוגיים מולדים; אין ספק שנקודת הזינוק שלהם (תרתי משמע) טובה יותר ביחס לאחרים. אם אתם או ילדיכם שואפים להיות כדורסלנים מצטיינים, יהיה לכם קשה לעשות את זה מבלי שהגובה שלכם יעלה על 1.80 מ' לפחות (בכדורסל גברים גם זה כבר לא מספיק).

קיימים גורמים נוספים. אחד הבולטים שבהם הוא פרופיל השריר בגופנו. פרופיל הוא גנטי מעיקרו ושונה אצל אנשים שונים. יש הנהנים מריבוי יחסי של סיבי שריר לבנים. סיבים אלה מתאפיינים בכושר כיווץ מהיר יותר, ולכן סביר שנמצא כמות גדולה מהם בשריר התאומים (בצד האחורי של השוק) של רצים למרחקים קצרים, של קופצים למרחק וגם אצל חלוצים בכדורגל (בסדר, אולי לא בכדורגל הישראלי). מנגד, סביר שנמצא כמות גדולה יותר של סיבים אדומים, המכונים "סיבים איטיים", בשריריהם של רצים למרחקים ארוכים.

אבל גם זה אינו חד משמעי: אפשרי בהחלט מצב שבו הפרופיל השרירי של רצי מרתון וספרינטרים יהיה דומה מאוד, מה שמזכיר לנו שוב שמדובר רק בגורם אחד מני רבים שתורם ליכולת ההישגית של הספורטאי או הספורטאית.

מרק טווין אמר פעם: "זה בדרך כלל לוקח לי בערך שלושה שבועות להכין נאום מאולתר טוב". אנחנו לא רואים את אלפי השעות של תרגול ואימון; אנחנו רואים רק את הביצוע הסופי. זה נראה לנו כל כך טבעי. "יש להם מזל", אנחנו נאנחים. מהמחקרים שהבאנו מתברר שה"טבעי" וה"מזל" האלה עלו להם בהרבה דם, יזע ודמעות.

דני טל הוא מומחה לכושר ולבריאות