1911-1920
1911: השנה שבה הכל התחיל - ייסוד קופת חולים כללית
1941-1950
1948: מלחמת השחרור
מרים שמידט: במהלך לימודי בבית הספר לאחיות בבילינסון התחוללה מלחמת השחרור.
פתחנו מתחם מיוחד עבור הפצועים, ואחרי יום לימודים היינו עובדות יום עבודה כמעט מלא בטיפול בפצועים.
הטיפול בפצועים היה שונה מאוד מהטיפול בימינו. היינו מחממות אותם עם אמבטיית חשמל, והרופא הראשי היה עובר מפצוע לפצוע ומחלק סיגריות.
1951-1960
1956: מבצע קדש
רבקה בן יוסף ואסתר ספקטור: כתלמידות בית הספר לסיעוד, השתלבנו מהר מאוד בעבודה בבית החולים.המחסור בכח אדם והמלחמה שהביאה פצועים רבים לבתי החולים לא הותירו הרבה ברירות. לא היה די זמן להדרכות. היינו צריכות לטפל בפצועים.העבודה אפשרה לנו ליישם מיד את כל שלמדנו בבית הספר. בזכות כך, כשסיימנו את הלימודים כבר היה לנו ניסיון בעבודה.
1960: פתיחת בית החולים סורוקה בבאר שבע
מאשה הכטלינגר: בשנת 1959 השתייכתי לצוות של שלוש אחיות שעבדו בבית החולים לקראת פתיחתו.
בית החולים נפתח בהדרגה, ופעלו בו בתחילה רק מחלקה אחת פנימית, מחלקה כירורגית, מחלקת אורולוגיה ומחלקת עיניים.
אני זוכרת משלחות מכובדים ואוטובוסים של תיירות פנים המגיעים להתרשם מהפלא בנגב.
1961-1970
1964: הקמת בי"ס לסיעוד ליד בי"ח מאיר בכפר-סבא
ניצה באומן: מקימה ומנהלת את ביה"ס לסיעוד שליד ביה"ח "מאיר" ( 1964 – 1982).
1969: פתיחת חוג ראשון באוניברסיטה לסיעוד
אסתר ספקטור ומאשה הכטלינגר: תהליך האקדמיזציה של המקצוע החל באמצע שנות ה־60 בארה"ב. בשנת 1969 נפתחו החוגים לסיעוד באוניברסיטת תל אביב ובהדסה.אחיות מעשיות ותיקות השתלבו מחדש בלימודים והפכו לאחיות מוסמכות.
שנות ה־60: שינוי גישה באשפוז ילדים
איה גרינפלד: בהיותי בת 10 אושפזתי במחלקה פנימית והורי הורשו לבקר אותי רק פעמיים בשבוע לחצי שעה בלבד. אני עדיין יכולה לחוש את המועקה והפחד שאחזו בי בכל פעם שהסתיים הביקור.
זהרה דובדבני: בשנים 1958-1968 הייתי אחות אחראית על שתי מחלקות ילדים. בשנים אלה אסרו על הורים להיות ליד ילדיהם החולים. עם שינוי הגישה, הצוות התקשה לקבל את החופש שקיבלו ההורים לשהות ליד ילדיהם. נדרשו הרבה השקעה ולמידה כדי לטפל בהתנגדויות ולהטמיע את הגישה שכל־כך מובנת מאליה היום.
1971-1980
אמצע שנות ה־70: יצירת איזון בין אחיות מוסמכות לאחיות מעשיות בבתי החולים: פתיחת החוגים לסיעוד באוניברסיטאות הובילו להסמכת עוד ועוד אחיות.
מוחמד (מוחי) מוסטפא אבו שאח: בתפקידי כמנהל הסיעוד בגהה, דאגתי להעלות את אחוז בעלי ההסמכה בצוות. בתוך זמן קצר, ירד אחוז האחים המעשיים בביה"ח, ו־50% מהצוות היו בעלי הסמכה.
רבקה בן יוסף: בתקופת לימודי המסר היה שהלימודים פחות חשובים מהעבודה המעשית.עם השנים הגישה השתנתה. בתפקידי כמנהלת הסיעוד של בית רבקה, החלטתי לפתח ולהכשיר את שכבת האחיות המעשיות שעבדו בבית החולים. הכנו אותן ללימודים, וחלקן אכן הפכו לאחיות מוסמכות.כיום, רוב האחיות בבית החולים הן אחיות מוסמכות ואני שמחה שיש לי יד בזה.
1974: פתיחת קורס סיעוד לעולים חדשים
דליה האס: כמנהלת בית הספר לאחיות בבית חולים מאיר, פתחנו ב־1974 את הקורס הראשון לעולים חדשים.רוב העולים הגיעו מרוסיה עם הסמכה של עוזר רופא, ובקורס עברו הכשרה לאחיות מוסמכות.בין משתתפי הקורס היה גם עולה מעירק.
1977: הנהגת חלקיות משרה במקצוע
אסתר ספקטור, אילנה בוכוול: ב־1977, הנהיג שר הבריאות דאז, אליעזר שוסטק, חלקיות משרה במקצוע. עד אז, אחיות שהקימו משפחות וגידלו ילדים, נאלצו לעזוב את המקצוע, כי לא יכלו לשלבו עם חיי משפחה.
השינוי סלל את חזרתן של אחיות ותיקות בעלות משפחות למקצוע, ואפשר לאמהות להשתלב בו.
ב־1979 נפתח באוניברסיטה קורס סיעוד ראשון לאמהות, שהלימודים בו התקיימו במקביל לשנת הלימודים בבתי הספר.
1978: פתיחת חוג ראשון לסיעוד בדרום הארץ
צלינה כהן: ב־1978 נפתח בדרום בית הספר רקנאטי ובו מגמת סיעוד.
כמנהלת המגמה לסיעוד של בית הספר הייתי שותפה בפיתוח המסלולים לתואר ראשון ושני בבית הספר.
שנות ה־70: מכשור וטכנולוגיה
אניטה וייספלד: כאחות הראשית של מחוז יפו, קידמתי והתנסיתי בהרבה פרויקטים חדשים. המחוז שלי היה הראשון שהכניס לשימוש מזרקים חד פעמיים.דליה פלד: המכשור הוסיף המון למקצוע. בעקבותיו, אחיות קיבלו על עצמן, ללא תמורה, תפקידים של רופאים.
1986-1988
ניצה באומן: מנהלת הסיעוד ומקצועות הבריאות במרחב השרון, של קופ"ח, עם החלת תכנית לביזור המערכת והקמת מרחבים לצורך אינטגרלי.
הפיילוט לשימוש בחיתולים חד פעמיים למבוגרים
אסתר ספקטור: במהלך שנות ה־80 הובלתי את הפיילוט לשימוש בחיתולים חד פעמיים למבוגרים.
היה קשה מאוד לרתום את צוות הרופאים והאחיות לפיילוט, כי הדבר הצריך שינוי של הרגלים ותפיסות: לשכנע אחיות להלביש מכנסונים לחולה, לשכנע רופאים שאפשר להחליף קטטר במכנסון, לשכנע רופאים שלא תמיד חייבים למדוד כמויות מתן שתן...
היו בעיות אגו ובעיות תקציב והיה קשה להוכיח חיסכון, אך בסוף הפיילוט הצלחנו לקבל תקציב. כל בתי החולים בארץ אימצו את המודל, ומאותו יום החלה הקופה לקנות חיתולים.
1991-2000
1991: חנוכת מרכז שניידר לרפואת ילדים
איה גרינפלד: היתה לי הזכות להיות שותפה בהקמת בית החולים העצמאי הראשון והיחידי לרפואת ילדים בישראל. כמנהלת הסיעוד בו מרגע הקמתו, השקעתי את מירב המאמצים בחינוך הצוות וביסוס מעמדו כמוביל תהליכים ומקדם בריאות.
הייתי שותפה יחד עם חברותי בהנהלת הסיעוד, לפיתוח תרבות עבודה המשתפת את הילד ומשפחתו בתהליכי קבלת החלטות טיפוליות. כל זאת מתוך התייחסות לצרכיהם המיוחדים של ילדים הנמצאים בשלבי התפתחות שונים, ומתנתקים לעיתים ללא הכנה מסביבתם המוכרת והתומכת.
1992: הקמת מערך השיווק של כללית
ניצה באומן: לקחתי חלק ב"מהפך" של החלת "חוק ביטוח הבריאות הממלכתי", הן בתקופת-המעבר והמשך במיצוב המערך העצמאי של כללית ששינתה אופיה ומאפייניה: ממוסד הנשלט על ידי מדיניות ההסתדרות הכללית, ממוקד בצרכיה וכפוף להנחיותיה – למערך ניהול עצמאי, כמבטח הבריאות הגדול והעיקרי במדינה, הממוקד במטופליו וצרכיהם, המכבד ומקדם את עובדיו
הקמתי, ניהלתי והטמעתי את מערך השיווק של כללית, שתרם למיצוב הקופה כמבטח הבריאות הגדול והעיקרי במדינה, הממוקד במטופליו ובצרכיהם, ומכבד ומקדם את עובדיו.
1997: סגירת בתי הספר לאחיות רמב"ם וכרמל בחיפה:
שרה שחף: ב־1995 נפתח באוניברסיטת חיפה החוג לסיעוד, עם אג'נדה חדשה ותפיסת עולם שונה לחלוטין. פתיחת החוג לסיעוד באוניברסיטה גרמה לסגירת שני בתי ספר לאחיות בחיפה: רמב"ם וכרמל בו אני לימדתי.
2001 ועד היום...
2011: הכללית חוגגת 100 שנה!