הסיפור שלי: ד"ר נורית וגנר (צוקר)

3​​ד"ר נורית וגנר (צוקר), לשעבר מנהלת הסיעוד ומקצועות פרה־רפואיים בהסתדרות הרפואית הדסה ירושלים, מתארת מה הביא אותה עד לתפקידה הנוכחי - נשיאת לשכת האתיקה של האחיות והאחים בישראל.

השיעור ששינה את חיי

"למדתי בביה"ס לאחיות בתל השומר בהנהלת פרופ' שיבא ז'"ל והגברת מלכה זגגי בשנים 1958-1960, זאת הייתה תקופה שבה בית הספר לא היה עצמאי והתלמידות היו חלק מכוח העבודה של בית החולים. למדנו בבקרים ואחר הצהריים עבדנו במחלקות. המשטר בבית הספר היה מאד נוקשה.

באחד הימים, במסגרת עבודתי כתלמידה במחלקה פנימית, נשלחתי באמבולנס בשעות אחר הצהריים להחזיר קשיש שאושפז במחלקה לביתו בראש העין, ומשפחתו לא הגיעה לשחררו. הגענו לבית שלו ומצאנו תריסים מוגפים.

בזמן שחיפשתי שכנים שיקלטו את הקשיש, הנהג והסניטר הושיבו אותו על כסא בכניסה לביתו וקראו לי להיכנס לאמבולנס כדי לחזור לבית החולים. לבי נשבר להשאיר אותו כך, אך לא היתה לי ברירה ונאלצתי לחזור עם האמבולנס לבית החולים. בכיתי כל הדרך, וכשהגענו לבית החולים נכנסתי לחדר המנהלת (צעירה בת 17 וחצי) וצעקתי אל גב' זגגי: "לעולם אל תשלחי אותי לעשות דבר שכזה. לטפל בחולה ולנטוש...".

יצאתי בריצה, נסערת, בוכה, ובטוחה שזה יומי האחרון בבית הספר ושלימודי יופסקו. לשמחתי זה לא קרה ולאירוע זה היתה השפעה רבה על בחירותי בעתיד להתמודד עם דילמות מוסריות וזכויות חולים.

להעביר את הידע לדורות הבאים

לאחר לידת בני הבכור בחרתי לעבוד כאחות בית ספר ברמת השרון (בו לומדים היום נכדיי). הכנסתי  את ההדרכה הראשונה בנושא מיניות (לבנים ולבנות יחד) עם פסיכולוג בשיתוף ההורים (בהחלט חדשנות). ההדרכה עשתה רעש בקהילה, אך זכתה לתגובות חיוביות (עד אז הדריכו רק את הבנות בכיתות ז' על השינויים במיניות, ווסת וכדומה, והבנים הציצו מהחלונות).

בשנים 1972-1981 התקבלתי לעבודה כמדריכה בבית הספר לאחיות ליד בית חולים מאיר כפר סבא. שימשתי כמדריכה קלינית באורטופדית ושיקום ובבריאות הקהילה.

במקביל המשכתי את לימודי האוניברסיטאיים לתואר ראשון בסיעוד ואחרי כן לתואר שני בחינוך ויעוץ חינוכי. במסגרת לימודי לתואר שני פיתחתי משחק סימולציה שנקרא: "קבלת החלטות בדילמות אתיות בעבודת האחות". המשחק הפך כלי להוראת אתיקה בארץ ובחו"ל, והוראת האתיקה בארץ הפכה לשיעור חובה בכל בתי הספר לאחיות. 

המשימה הבאה - קפלן

בשנים 1984-1993 ניהלתי את בית הספר לסיעוד ליד בית חולים קפלן התלת שנתי - תפקידי היה לקדם את הפיכת בית הספר התלת שנתי לבית ספר אקדמאי כשלוחה של בית הספר לסיעוד של הדסה והאוניברסיטה העברית. התהליך נמשך כ־4 עד קבלת האישור להפיכת המוסד לבית ספר אקדמאי.

במקביל הקמנו בהסתדרות האחיות ועדת אתיקה בראשותי, שעסקה בעיקר בטיפול בתלונות.

בשנת 1994 ניסחנו את הקוד האתי לאחיות ואחים בישראל בוועדה בראשותה של ד"ר אורית יעקובסון.

בשנת 1996 מוניתי למנהלת הסיעוד והמקצועות הפרה רפואיים של הדסה, תפקיד בו שימשתי  במשך כ־5 שנים. 

מאז פרישתי, פעולתי המקצועית מתמקדת בתחום האתיקה, במסגרת הלשכה.