גדלתי בכפר קלנסואה, וסיימתי את בית הספר התיכון בשנת 1962 ללא תעודת בגרות.
לאחר סיום הלימודים שימשתי כמזכיר מועצת הכפר, והיה לי קשר אישי לשירותי הבריאות בכפר, שמנה אז 4,000 נפשות.
תפקיד זה לימד אותי חשיבה רציונאלית, והבנתי שאני צריך לבחור מקצוע לחיים שיהווה מקור פרנסה בטוח בכל שעות היממה.
ב־1964 התקבלתי ללימודי אחיות מוסמכות בבאר שבע, אך עקב קשיים טכניים לא התאפשר לי להתחיל מיד בלימודים. במקום זאת הוצע לי להצטרף לבית ספר לאחיות מעשיות ליד בית החולים טלביה בירושלים, לקורס שכלל סיפוח לבית חולים כללי עם הכשרה לפסיכיאטריה.
הצטרפתי לקורס באיחור של חודשיים ועזבתי את הכפר, כאשר מעט מאוד אנשים בכפר ידעו שיצאתי ללמוד.
כשהייתי מגיע לחופשות בסופי שבוע, הייתי משלים בהתנדבות עבודות של מזכירות הכפר, אבל התביישתי לספר שאני לומד סיעוד, כי המקצוע נחשב נשי וזה לא היה מקובל. למרות זאת, כשסיפרתי על הדרך שבחרתי – קיבלתי תמיכה מלאה מהמשפחה.
ההתחלה הייתה קשה
לראשונה בחיי יצאתי מהכפר, והיה עלי להתמודד עם העצמאות ועם השפה. בחודשים הראשונים עסקתי בהשלמת הלימודים שהחסרתי ובהשלמת תעודת בגרות.
לאחר כ־3 חודשים בקורס כבר השתלבתי לחלוטין ואפילו התבלטתי, גם בלימודים וגם בעבודה. התחברתי עם תלמידה נוספת, שגם היא בלטה בכיתה, ויחד עזרנו לתלמידים אחרים שנזקקו לעזרה.
אני דוגל בזה שאם אתה רוצה ללמוד טוב משהו – תלמד אותו
ב־1967 הוסמכתי כאח מעשי, והתקבלתי לעבודה בבית החולים טלביה. כעבור 3 שנים נרשמתי ללימודי השלמה לאח מוסמך בבית חולים השרון, ובמהלך הלימודים עבדתי שם במחלקה פנימית א'.
מאחר שהצלחתי להשלים את חובותיי לפני תום ההסמכה, נותרתי עם הרבה זמן פנוי, שניצלתי לעבודה בבית החולים שלוותה.
לאחר ההסמכה, שובצתי להמשך עבודה בשלוותה, שם עבדתי ב־10 השנים הבאות.
הייתי מרוצה מהשיבוץ, כי האמנתי שבתחום הפסיכיאטריה אוכל להתפתח ולהתקדם יותר, ובנוסף, בית החולים היה קרוב יותר לכפר.
שלוותה ואני
שלוותה היה אז בית חולים פתוח, וכשהחליטו לפתוח בו מחלקה סגורה, נתבקשתי לבנות ולנהל אותה. יצרתי מערך מסודר ומובנה, שהועתק מספר פעמים, והקפדתי לתעד הכל. בזכות כך הצלחתי להשתלב גם במחקר.
בתקופה הממושכת בה ניהלתי את המחלקה למדתי היטב את התחום, ואף הכשרתי ולימדתי סטודנטים לסיעוד מהאוניברסיטה. בנוסף, הייתי אחראי על כל הרוקחות, הלוגיסטיקה והציוד של בית החולים.
בהמשך למדתי לתואר ראשון בסיעוד ולתואר שני במנהל משאבי אנוש וכח אדם.
לימדתי לימודים עיוניים והדרכת שטח בבתי ספר תיכון, ופרקטיקום בסיעוד קליני פסיכיאטרי בחוג לסיעוד באוניברסיטת ת"א. עבדתי גם יום בשבוע במרכז קופת החולים כמתאם ארצי בשירותי הסיעוד הפסיכיאטריים.
1983: מוניתי לאח הראשי בבית החולים גהה
בתפקידי בגהה הורדתי את אחוז האחים המעשיים, ודאגתי לכך ש־50% מהצוות יהיו בעלי הסמכה.
טיפלתי בתקנים והטמעתי מודל כלכלי של 3 רבדים (כוח עזר, אחות מעשית, אחות מוסמכת), שאומץ בכל הקופה.
פרויקט אחרון לפני הפרישה
לאחר כ־13 שנים, כשהרגשתי שהשלמתי את המהפכה, ביקשתי לצאת לפרישה מוקדמת.
כתנאי לפרישה, נתבקשתי לחזור לשלוותה ולבצע בו מהפכה דומה לזו שביצעתי בגהה.
כעבור 4 חודשים סיימתי את המשימה, והמשכתי את עבודתי כמנהל הסיעוד של שלוותה עד לפרישה מוקדמת בתחילת שנת 2000.
