פציעת הספורט המחרידה של קווין ווייר, למה זה קרה?

​​​זו הייתה פציעת ספורט מחרידה בכל קנה מידה. יש שתיארו אותה כקשה ביותר בכל הזמנים. כנראה שמה שהעצים את חומרתה היא העובדה שמיליונים צפו בה בשידור חי.

הפציעה התרחשה ב־31 במרץ השנה במסגרת ליגת המכללות האמריקאית. דקות ספורות לפני סיום המחצית הראשונה, במשחק בין קבוצתו, "לואיסוויל קרדינלס", לקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת דיוק, הגארד קווין ווייר (Kevin Ware) ניתר כדי לחסום זריקה של שחקן יריב ונחת רע מאד. כל כך רע, עד שעצם השוק ברגלו הימנית נשברה בקול פיצוח עז, וכ־15 ס"מ של העצם בקעה מעורו, כשהוא צורח בכאב נורא.

מטפלי הקבוצה מיהרו לכסות את השבר הפתוח ונתנו לו טיפול ראשוני במשככי כאבים. מאמן הקבוצה, ריקי פיטינו וחבריו של ווייר, לא יכלו לעמוד במראה הקשה ופרצו בבכי לעיני המצלמות. לפני שפונה מהאולם צעק ווייר  לחבריו להמשיך לשחק ולנצח.

לסיפור יש סוף טוב: ווייר הובהל לבית החולים והוכנס מיד לניתוח, שעבר בהצלחה, אבל מצפה לו תקופת אשפוז ושיקום ארוכה. המשחק הופסק ל־10 דקות, ולאחר מכן קבוצתו של ווייר, לואיסוויל, ניצחה בגדול 85:63 ועלתה ל"פיינל-פוֹר" של האליפות  (וזכתה גם בו בסופו של דבר).

שחקנים במשחקי כדור קבוצתיים סופגים לא מעט חבטות במהלך משחק. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמקצוע, על אחת כמה כשמדובר במשחקים מכריעים. מתוך כך נוצר צורך לזהות את הפוטנציאל לפציעות אלו, ולנסות לטפל, או אפילו למנוע אותן מבעוד מועד.

חוקרים מאוניברסיטת אוהיו שבדקו את הנושא מצאו ששחקנים מסוימים עלולים להיות חשופים יותר לפציעות מחבריהם, ושהדבר קשור גם לתזונה, בעיקר למחסור בוויטמין D שמסייע בספיגת הסידן בגוף, מחסור רווח אצל ספורטאים אמריקניים. סיבה חשובה נוספת היא אופי התנועה שלהם והמאמץ שהם מפעילים, בלי להיות מודעים לכך, על איברים שונים בגופם.

במאמץ להפחית את שיעורי הפציעות הללו, פיתח צוות החוקרים בראשות ד"ר טימותי יואיט מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת אוהיו, בדיקה פשוטה שמטרתה לאתר ספורטאים המצויים בסיכון גבוה לפציעות ספורט ולסייע להם למנוע אותן.

לדברי ד"ר יואיט, הניסויים במעבדה הוכיחו שניתן לנבא מי מהספורטאים נמצא בסיכון גבוה לפציעות ברמת דיוק של למעלה מ־80%.

למעשה, רמת הדיוק שהושגה הייתה כה גבוהה, עד שאיגוד הכדורסל של ליגת המכללות ביקש מצוות החוקרים לסייע באיתור שחקנים נוספים בליגה שחשיפתם לפציעות גבוהה. הפציעה העיקרית אותה ביקשו לבחון היא קרע של הרצועה הצולבת בברך, פציעה שכיחה למדי במקצועות הכדור וענפי ספורט אחרים. עם זאת, גם סוגי פציעות אחרים נבחנו.

החוקרים מאמינים שלו יכלו ליישם את טכניקת הסקירה שפיתחו כבר בבתי הספר התיכוניים, היו משיגים הפחתה של 60%־65% בשיעור הפציעות של שחקנים שעברו לליגת המכללות, ואפילו של אלה שהגיעו לליגה המקצוענית.

איך מזהים את הפוטנציאל לפציעה חמורה?

כשהם מנתרים ונוחתים, ספורטאים מעבירים באופן לא מודע את עיקר העומס לחלק מסוים של גופם, למשל  גב תחתון, שרירי ירך, ברכיים או כפות רגליים.

אלה ש"מעדיפים" את הברכיים לדוגמה, יהיו חשופים יותר לקרע של הרצועה הצולבת. לא זו בלבד שההוצאות הכספיות הכרוכות בה גבוהות, אלא במרבית המקרים נדרש ניתוח ותקופת החלמה ושיקום של בין חצי שנה לשנה.  

החוקרים ניסו להבין מהו חלק הגוף הדומיננטי עליו מטילים הספורטאים את עיקר העומס. האם זה שריר ירך הקדמי, הרצועה הצולבת או שרירי הגב התחתון?

"בחנו את הפרופיל הספציפי של שחקנים, את האיזון בין השרירים ואת דפוסי דומיננטיות התנועה שלהם. בשלב הבא הכנו תכנית אימון נוירומוסקולרית שתעזור לשחקן להפחית את הסיכון שלו להיפצע", אמר ד"ר יואיט בראיון ל-CNN.

"בעבר נהגנו לחשוב שפציעות מהסוגים שנבדקו קשורות למבנה גוף ושלמעשה אין הרבה מה לעשות נגדן. אבל אחרי שלימדנו שחקנים להתנועע בצורה אחרת, הצלחנו להקטין את אחוז הפציעות שלהם".

לשנות את הרגלי התנועה, למנוע את הפציעה

אחד הספורטאים שקיבלו הדרכה אצל יואיט הוא קווין וולז (Kevin Volz) בן 24 מקולומבוס, אוהיו. וולז החל לסבול מכאבים באזור השוק כרץ למרחקים ארוכים בתיכון. "המאמן שלי עשה את מה שרוב המאמנים עושים: הניח קרח על האזור הכואב" אומר וולז. "זה כמובן לא עזר והפסדתי לא מעט תחרויות. אני חושב שהיעדר הטיפול המתאים בתיכון ממשיך להשפיע עליי עד היום".   

בבדיקה מעמיקה שערך לו צוות החוקרים התברר שאחד משרירי ארבעת הראשים (שריר הירך הקדמי) שלו ברגל שמאל חלש ב־30% מאותו חלק שריר ברגל ימין.

"נתנו לו כמה תרגילים לחיזוק השריר ברגל שמאל" מספר ד"ר יואיט, "בנוסף, גילינו שלאחר ניתור הוא נוחת על רגל שטוחה. המטרה שלנו במקרה של וולז הייתה להפחית את העומס שהוא מטיל, שלא במודע, על הרצועה הצולבת ולנסות לגרום לו להעביר את העומס לשרירי הגפיים התחתונות".

ומה יכולים הספורטאים החובבים ללמוד מכל זה?

שככל שהפעילות הגופנית מתונה יותר ובעיקר תואמת את הכושר הגופני שלך, כך הסיכון להיפצע נמוך יותר. גם כאשר רמת המאמץ עולה ואיתה החשיפה לפציעות, ניתן להפחית את הסיכון למתיחות וכיווצי שרירים ואפילו לנקעים בעזרת שמונה צעדים פשוטים, אך הכרחיים:

חימום: מטרתו להכין את הגוף לפעילות. לפני כל פעילות הקדישו בין 10 ל־15 דקות לחימום המפרקים והשרירים. חימום הכולל הגמשה של מפרקים ומתיחת שרירים גורם לזרימת דם מוגברת לכל איברי הגוף, מפחית ממתח השרירים ומגדיל את טווח תנועת המפרקים.

הדרגתיות: הגבירו את עוצמת הפעילות ומשכה בהדרגה, במקביל לעלייה בכושר הגופני.

שחרור והרפיית שרירים: אלו נועדו להחזיר את הגוף למצב שקדם לפעילות. במהלך האימון התכווצו השרירים ולכן יש למתוח אותם באמצעות תרגילי מתיחה מתאימים.

לבוש מתאים: התאימו את הבגדים לא רק לאופנה, אלא גם לעונות השנה והצטיידו בנעליים המתאימות לסוג הפעילות שאתם מבצעים: נעלי הליכה, נעלי ריצה וכדומה.

שינה ותזונה: אכילת מאכלים בריאים והקפדה על שינה טובה לפני פעילות דינמיות עשויות להפחית את הסיכון להיפגע במהלך הפעילות או בעקבותיה.

קצב האימון: פעילות פתאומית ובלתי מבוקרת היא מתכון בדוק לפגיעה. חשוב להקפיד על מסגרת אימון מתוכננת מראש המותאמת לגיל וליכולת הבסיסית של המתאמן.

אימון תחת השגחה: למתאמנים מתחילים במכון כושר מומלץ לעשות זאת תחת השגחה מקצועית כדי למנוע שחיקה ונזקים אחרים.

דני טל הוא מומחה לכושר גופני בכללית