השבוע התקיים בבית הנשיא אירוע הוקרה לאחיות ולאחים שהפגינו אומץ וגבורה מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר. נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אמר כי האחים והאחיות הם "מקור לגאווה בארץ ובעולם כולו".
בטקס הוענק אות הוקרה ל־10 אחים ואחיות ממרפאות הקהילה ומבתי החולים של כללית, שפעלו, ופועלים עדיין, בצורה מעוררת השראה כדי למנוע סבל ולהציל חיים.
נילי מרגלית | אחות במרכז הרפואי סורוקה
נילי מרגלית, תושבת ניר עוז, נחטפה עם עשרות מתושבי קיבוצה בבוקר שבת 7 באוקטובר. גם כשהייתה במנהרות, 40 מטרים מתחת לאדמה, היא מצאה את הכוחות להעניק טיפול רפואי לחטופים שהיו עימה, אנשים שהיו במשך שנים השכנים שלה בקיבוץ.
"אני חושבת שהמקצוע הזה שמר עליי. אני כבר 12 שנים אחות, וזה קצת מי שאני. זה חלק משמעותי בזהות שלי - לעזור לאנשים ולטפל בהם. אני אוהבת את זה", סיפרה.
במשך 55 ימים ולילות טיפלה נילי בחבריה בשבי ועשתה כל שביכולתה לעזור להם ולשפר את מצבם. השבי במנהרות הסגורות, הניתוק המוחלט מאור יום ומידיעת המתרחש בארץ, היו קשים מנשוא. נילי, באומץ ובמקצועיות, טיפלה במסירות וביצירתיות ותמכה בכולם, גם במחיר של עימות עם חוטפיה.
רוית לביא | מנהלת האחיות במרכז בריאות הילד בהרצליה, מחוז שרון-שומרון
רוית מלווה את משפחות השבים מעזה שהגיעו לאזור הרצליה מרגע שובם לארץ. היא מרכזת את הטיפול עבור המשפחות ומהווה עבורן כתובת לכל הנדרש.
"בליווי של השבים ובני משפחותיהם יש אחריות גדולה וגם גאווה. טיפול אישי, בגובה העיניים, ממקום של הקשבה, נתינה והכלה", היא מתארת.
רוית מתנהלת עם הלב והראש, הבטן והנשמה. היא למדה להיות ערה לכאב, ולחזק את הבחירה המקצועית שלה, שמצריכה חמלה וסבלנות רבה, להאיר כל הצלחה קטנה ולפתח יכולות התמודדות נוספות.
נידאל נאסר | מרכז לבריאות הנפש שלוותה
נידאל היה בין הראשונים שהתגייסו להעניק טיפול וסיוע נפשי ורגשי למפונים רבים מיישובי העוטף והצפון שמילאו את בתי המלון באילת. הדבר התאפשר הודות לקשר שהיה לו עם מרפאת בריאות הנפש "הדקל" של כללית שפועלת באילת.
נידאל עסק במיפוי הצרכים של הפונים למרפאה וסלל את הדרך לאחים ולאחיות הרבים שהגיעו לעבוד בעיר. הוא אייש את מרפאת הדקל במשך שבועות והדריך את יתר הצוותים שהגיעו בעקבותיו.
נירית הונוולד קורנפלד | אחות מקיבוץ בארי, מחוז דרום
נירית נלחמה בבארי במשך שעות במטרה להציל את חייהם של הפצועים שהגיעו אל מרפאת השיניים בקיבוץ. "כבר נפרדתי ממשפחתי. לא חשבתי שאפשר לצאת משם בחיים", היא סיפרה.
נירית התגוררה בבארי במשך כחמש שנים וטיפלה בכל 1,200 התושבים בקיבוץ, משלב הינקות ועד לזקנה. "להיות האחות של הקיבוץ זה להיות כמו הבת של כולם, האחות של כולם, אני מרגישה כאילו נולדתי במקום הזה", הוסיפה.
כשהחל הטבח בקיבוץ, נירית פעלה במשך שעות להציל חיים, אלא שאז נאלצה להתחבא לאחר שמחבלים זרקו רימונים למרפאה וירו עליה בלי הפסקה. תוך כדי מנוסה היא שלחה הודעת פרידה למשפחתה. אחרי שעתיים שבהן התחבאה וישבה מכווצת ללא תזוזה, שמעה במכשיר הקשר דיבורים בעברית וחולצה על ידי חייל צה"ל. אלא שאז לא הסכימה להתפנות מהיישוב וחזרה לחלץ את משפחתה.
דינה כהן | אחות קיבוץ רעים, מחוז דרום
בבוקר שבת 7 באוקטובר הוזעקה דינה, האחות הוותיקה של רעים, למרפאת הקיבוץ. כשהגיעה למרפאה התקשתה להכיר את המקום. המרפאה הייתה מכוסה בדם ובשברי זכוכיות. היא פגשה במרפאה שמונה חיילים פצועים. מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם פצועים מכיתת הכוננות וצעירים שברחו מהמסיבה ליד רעים.
המרפאה הפכה לחדר טראומה. דינה הבינה שיש לפנות את הפצועים בדחיפות לבית חולים. היא הזעיקה מסוק צבאי לפינוי, ויחד עם החיילים היא העבירה את הפצועים לרכב פינוי, תחת אש, כשהם יוצאים לכביש שבו התנהלה לחימה במלוא עוזה.
כיום ממשיכה דינה להעניק טיפול לחברי הקיבוץ במרפאה שנפתחה במקום מגוריהם החדש בתל אביב.
חגית חדד | מנהלת האחיות במרכז הרפואי סורוקה
החל מבוקר 7 באוקטובר ניהלה חגית עם שותפיה את האירוע הרפואי הגדול ביותר אי פעם: טיפול ביותר מ־700 פצועים ונפגעים שזרמו לסורוקה בפרק זמן של שעות בודדות. כל זה נעשה כאשר מאות מעובדיה נמצאים תחת אש או נצורים ביישובי העוטף.
במשך חודשים רבים וארוכים נמצא צוות האחיות, בניהולה של חגית, בחזית הטיפולית - טיפול בפצועים, בחוזרים מהשבי ובכל המטופלים של רפואת השגרה. ניהול זה מחייב תשומת לב לחוסן של הצוותים ומתן מענה לאתגרים טיפוליים שלא היו כדוגמתם בעבר ובהיקף שמעולם לא נחווה.
"ברמה האישית, אני מרגישה שנטלתי חלק באירוע שעוד ייזכר לדורות בדפי ההיסטוריה של עם ישראל. אני מרגישה שזכיתי לקחת חלק בקבלת השבויים חזרה למדינת ישראל, בטיפול בהם במרכז הרפואי סורוקה, יחד עם הצוותים שלנו", היא מספרת, "אני מרגישה זכות גדולה לטפל בחיילי מדינת ישראל, ששומרים עלינו והודות להם אנחנו יכולים להמשיך לתפקד ולטפל בתושבי הדרום והנגב".
ירון פוקס | אח רכז החייאה, מרכז שניידר לרפואת ילדים
ירון פוקס היה מהמקימים של מתקן האשפוז שנבנה בשדה תימן לטיפול במחבלים פצועים. בימים שבהם קיבל חופשה קצרה ממתקן האשפוז, הוא המשיך למתקן שנפתח במחנה שורה ושם הצטרף למתנדבים הרבים שעמלו במאמץ זיהוי החללים.
ירון עזר להפיק דגימות דנ"א בעדינות, בחמלה וביראת הכבוד המתבקשת. ירון היה שותף להבאתם של עשרות הרוגים לקבורה כדי לאפשר למשפחות מעט נחמה. ירון המשיך בפועלו במתקן שורה ככל שנדרש.
עם שחרורו מהמילואים וחזרתו למרכז שניידר לרפואת ילדים, הוא המשיך לשלב עבודה בבית חולים יחד עם מילואים במחנה שורה. ירון אף התנדב לנסוע לאילת ולעבוד במרפאה שהוקמה על ידי בית החולים ואחראית לטיפול בילדי המפונים הנמצאים באילת.
אורלי ינון | אחות אחראית מחלקת שיקום אורתופדי, בית החולים השיקומי לוינשטיין
מתחילת המלחמה מטפלת אורלי ינון בפצועים הרבים שמגיעים לשיקום. אורלי הפכה במהלך המלחמה למי שמחברת בין הפצועים והמשפחות למתנדבים ולאמנים הרבים שהגיעו לסייע. היא עומדת לצד הפצועים ומשפחותיהם, מחזקת את החברים ותומכת בצוות המחלקה החווה את האובדנים הרבים שעימם מגיעים הפצועים.
אורלי מחברת בין הפצועים לצורך קבלת תמיכה, עוטפת ומלווה את הלוחמים שיוצאים מהאשפוז ללוויות חבריהם, ואף הקימה מועדון לרווחת החיילים שנמצאים בשיקום.
מיכאלה קורצקי | מיילדת במרכז הרפואי סורוקה ואחות במרפאת קיבוץ עלומים
ב־7 באוקטובר טיפלה מיכאלה קורצקי בפצועים רבים בקיבוץ עלומים. באותו בוקר הפך הבית שלה לבית חולים שדה שאליו הגיעו כמה פצועים. היא טיפלה בשלושה פצועים כשהיא משתמשת במה שמצאה בבית, כולל כבל טלפון ששימש לתליית עירוי.
כשנגמר הציוד, היא רצה להביא תיקי עזרה ראשונה, תחבושות ושקיות עירוי מהמרפאה. בכל השעות שבהן טיפלה בפצועים שהו ילדיה בממ"ד. בתום הטיפול, ורגע לפני שחזרה לילדיה בממ"ד, ניקתה מיכאלה את כתמי הדם שהיו על בגדיה, כדי שילדיה לא יראו אותם.
דליה גורביץ | רכזת תחום בריאות הנפש, מחוז תל־אביב-יפו
דליה גורביץ עוסקת בליווי מטופלים במצבי פוסט־טראומה כבר עשור. מאז 7 באוקטובר היא מלווה את אנשי העוטף, ניצולים ממסיבת הנובה, מפונים ונפגעי טילים ורקטות. היא עושה זאת לצד מתן מענה למטופלים שמצבם הוחרף בעקבות המלחמה, ולצד הדרכות והכשרות לצוותים להתערבות, ליווי הצוותים שליוו את השבים מעזה והפעלת מערכת תמיכה לצוותים.
דליה פעלה בתושייה מתחילת המלחמה. לצד ריכוז המענה המקצועי, היא טיפלה בעצמה באין ספור מקרים. באחד מאותם מקרים היא הגיעה למלון דן פנורמה וראתה גבר שיושב על הרצפה. היא התיישבה לידו ולאט לאט הקימה אותו, נשארה עימו עד השעות הקטנות של הלילה, ולאחר מכן החלה לטפל בו בזמנה החופשי, כולל יציאות קצרות לחוף הים. לאחר כחודש גויס המטופל למילואים והוא מודה לדליה על כך מדי יום.
