ללמוד את הנתונים- מודל הנקודות של ד"ר רן בליצר

​זה קרה בימים הראשונים עם הפצעתו של נגיף ה'קורונה' לחיינו. הנגיף, שקודם לכן נתפס כמשהו רחוק ולא שייך, איום תלוש שעמו מתמודדים אלו שאוכלים בצהריים מרק עטלפים כשבינינו לבינם מפריד לו חצי עולם, הפך פתאום לאיום קרוב, ממשי ומפחיד. וכשזה קרה, נקרא אל הדגל אוטומטית פרופ' רן בליצר.

את בליצר מיותר אפילו להציג. מדובר באחד המוחות המבריקים של עולם האקדמיה הישראלי. הוא נחשב בעבר לפרופסור הצעיר ביותר, שהשיג את התואר בהיותו פחות מגיל 30. גם היום, הוא נושא בשלל של תפקידים, אך המרכזי שבהם הוא תפקיד יו"ר 'מכון כללית לחדשנות' שבו הוא משלב את הידע הרפואי ומטמיע אותו בכלים שאותם מספק לנו עולם החדשנות המתקדם בקצב מסחרר. בזכות הפיתוחים של המכון, נמצא מערך הבריאות הישראלי במקום מכובד ביותר בעולם הקדמה הרפואית.

כך שכאשר נראה היה שמערכת הבריאות הישראלית מתמודדת עם המשבר הגדול בתולדותיה, היה זה אך טבעי שפרופ' בליצר ימצא את מקומו במוקד קבלת ההחלטות, בשולחן העגול שבו התמקם צוות הפרופסורים שאז ייעץ לרה"מ כיצד יש לטפל במשבר – כשהעצות שלהם הוכחו כיעילות וכאלו שתרמו להשתלטות המוצלחת על הגל הראשון של המגיפה. אך הכלי היעיל ביותר שסיפק אז הפרופ' בליצר, היה מודל החיזוי שבזכותו, כך מתברר היום, דווקא ב'גל השני' היינו בממוצע תמותה נמוך.

"לא מדובר בתרופה, גם לא בחיסון. יהיו כאלו שאפילו לא יבינו מה מיוחד בהמצאה הזו", אמר אז אחד מבכירי מערכת הבריאות, "אך אם ישנו דבר שהצליח לגרום לנו להבין עם מה אנו מתמודדים, היה זה המודל של בליצר. תוך זמן קצר הוא הפך ל'אורים ותומים' שעליו התבססה תיאוריית המלחמה בנגיף".

והמודל הזה, שהוצג בפני הציבור הישראלי בתחילתו של 'הגל הראשון', התברר כהצלחה דווקא בשיאו של 'הגל השני'.

כך תמקמו את עצמכם במרחב הסכנה

המודל שאותו הכין הפרופ' בליצר במסגרת 'מכון כללית למחקר ולחדשנות', ביקש לנבא מי יהיו אלו שימצאו בסיכון, או אפילו בסיכון מוגבר לחלות בצורה קשה בקורונה. הוא הוכן על בסיס מאגר הנתונים של לקוחות 'כללית', שהיא כידוע הקופה הגדולה בישראל ולרשותה עומדים אף נתונים מ-14 בתי החולים שלה הפרוסים ברחבי הארץ, כשלמערכת הוזרמו הנתונים כולם: כל התיקים הרפואיים של החולים, עם אלו מחלות התמודדו, לצד יתר המשתנים כמו גיל, מין, מצב בריאותי ועוד.  

בסופו של דבר נבנה המודל, שאותו יצר פרופ' בליצר בשיטת ה'נקודות', כשכל נתון מתורגם ל'נקודה' אותה מתבקש על אדם לאבחן בעצמו ובפשטות מדהימה.  

איך זה עובד? פשוט מאד. כל אדם בישראל יכול לאבחן את עצמו על בסיס העבר וההווה הרפואי שלו, שכולל מחלות, אשפוזים ובסופו של דבר כמובן - הגיל. האבחון נעשה בצורה עצמית, וכך גם השקלול הסופי שיגלה לכם האם אתם נמצאים ברמת 'סיכון רגיל', 'סיכון גבוה', או 'סיכון מרבי'.

הנקודות נקבעות באמצעות הסולם הבא:

אשפוזים: על כל אשפוז בשלושה שנים האחרונות (למעט לידה) – נקודה אחת.

מחלות: על השמנת יתר, סוכרת, מחלת כליות או מחלת כבד כרונית, מחלה נוירולוגית, מחלת לב וכלי דם, מחלה ממארת פעילה, דיכוי חיסוני, מחלת ריאות חסימתית כרונית ועישון מצטבר מעל עשר שנים – על כל אחד מגורמי הסיכון הללו נקודה אחת.

גיל: סיכום הנקודות מאפשר לדעת באיזו קבוצת סיכון נמצא האדם: בקרב הנמצאים בסיכון רגיל לתחלואה קשה נמצאים בני 0 עד 49 שיש להם 0 עד 3 נקודות סיכון, ובני 50 עד 69 שיש להם 0 או 1 נקודות סיכון. להם קיים סיכון של פחות מ-1% לפתח מחלה קשה כתוצאה מהידבקות בנגיף.

בקרב הנמצאים בסיכון גבוה (בני 0 עד 49 שיש להם 4 נקודות סיכון ויותר, בני 50 עד 69 שיש להם 2 נקודות סיכון או יותר ובני 70 ויותר שיש להם 0 עד 3 נקודות סיכון), קיים סיכון של 15% לתחלואה קשה.

לבסוף, בקרב הנמצאים ב'סיכון מרבי' (בני 70 ויותר שלהם 4 נקודות סיכון ויותר), קיים סיכון של 33%. אלו חייבים צריכים לעשות מאמץ שלא להיחשף ולא להידבק, אחרת עשויים למצוא עצמם חולים בקורונה שתסתבך.

המודל פורסם לפני כשמונה חודשים, כבר במהלך חודש ניסן – אז התמודדנו עם הגל הראשון, אך מאז לא שקטו הפרופ' בליצר וצוותו על השמרים, אלא הם עדכנו את המודל בהתאם לנתוני החולים החדשים. מאז ממשיך המודל ללוות אותנו, כשעם כל יום שעובר כך מתברר עד כמה הוא תרם להתמודדות עם הנגיף.

השפעה על התמותה

היכן נבחנת ההשפעה? במדד החשוב ביותר – מדד התמותה. כך במהלך הגל השני דווח ב"ניו יורק טיימס" כי בעוד במספר הנדבקים היומיים החדשים למיליון תושבים ישראל הייתה במקום השישי בעולם, הרי שבכל הנוגע לרמת התמותה, ישראל הגיעה למקום טוב בהרבה. שיעורי התמותה בישראל, במהלך ה'גל השני', היה מהנמוכים בעולם ונמוך אף יותר מאלה שנראו בגל הראשון. שכן אם שיעור התמותה בקרב חולי קורונה בגל הראשון עמד על 2.1%, בגל השני עמדנו על 0.8% בלבד.

מי שזיהה זאת היה שוב הפרופ' בליצר, שעומד עם היד על הדופק והוא מעדכן על כל התפתחות שנרשמת במערכה. הוא סיפק את הנתונים, וגם את ההסבר: "בעוד שמספר החולים במצב קשה ובינוני המשיך לעלות, מספר המתים היה נמוך יותר ממה שראינו בגל הראשון. אחת הסיבות האפשריות לכך: בגל השני, קבוצות האוכלוסייה שבסיכון נשמרה טוב יותר".

"אין הסבר מלא ומוכח לסיבות לכך ולשם כך יידרש מעקב נוסף", הוא אומר, אך קובע כי "ההסבר הוודאי הוא שבגל השני הצליחה ישראל לשמור יותר טוב על קבוצות הסיכון. שיעור ההדבקה בהן ירד כמעט פי שניים. זה גורם ישיר שאחראי לכמחצית מהירידה בתמותה בין הגל הראשון לגל השני".

ובמילים אחרות: לאחר שבזכות המודל הצליחו רבים מאד מאזרחי ישראל לאבחן את עמם ואת מצבם והם הסיקו כי הם נמצאים בסיכון, הם למדו לשמור על עצמם – בפרט בימים שבהם שלטה האופוריה והרחוב שקק חיים מההמונים שיצאו והם רמסו את כל כללי ההתגוננות מפני הנגיף. באותם הימים, אלו שמשתייכים לאוכלוסיות הסיכון והם ידעו כי בהתאם ל'נקודות' שצברו הם נדרשים להתגונן, נשמרו, הסתגרו בבתים והם הקפידו על עצמם במשנה זהירות.

את התוצאה ראינו במהלך הגל השני בבתי החולים: במחלקות הטיפול נמרץ אמנם היה שיעור גבוה יחסית של חולים צעירים, אך דווקא אלו שאמורים היו לגדוש את המחלקות, המבוגרים ואלו שמתמודדים עם מחלות רקע, הפגינו נוכחות אם כי לא בהיקפים המאסיביים שנראו בימי 'הגל הראשון'. "אילו הם היו מגיעים לבתי החולים באותן הכמויות שנראו בימי 'הגל הראשון'", אומרים בבתי החולים, "המצב היה גרוע בהרבה".

 הפכנו למדויקים יתר

ולאור ההצלחה של המודל, קיימנו שיחה עם הפרופ' בליצר ולהבין מה עומד מאחורי המודל שזוכה לשבחים רבים כל כך, בעיקר בעולם. לדבריו, "הייחודיות של המודל הוא שהוא מתעדכן כל העת. המודל הראשוני שיצרנו היה אמנם מוצלח, אך הוא היה חלקי. ככל שעבר הזמן והחולים התרבו, כך הלכנו והזנו אותו בנתונים וכך הוא הפך למדויק יותר. היום, למשל, הוא מכיל רשימה גדולה יותר של מחלות רקע מאלו שהכרנו בימים הראשונים".

כמו מה, למשל?

"מחלות נוירולוגיות, למשל. מחלות מדכאות חיסון, מחלות כליה או כבד. הם לא היו ידועים בימים הראשונים, אך ככל שעבר הזמן הן התווספו, אם כי הקשרים שלהם בסך הכל הגיוניים משום שהמחלות הללו ידועות ככאלו שמסוגלות לגרום ל'שבירות' בעיקר כשהן באות עם עוד משתנים, כמו הגיל למשל. בסך הכל, הצלחנו ליצור אינדיקציה די ברורה שיכולה לקבוע מי עלול לחלות במצב קשה או אפילו למות חלילה במקרה של הידבקות, ומי יצלח את המחלה בקלות וללא כל פגיעה".

ובכל זאת, במהלך הגל השני ראינו צעירים שחולים ואפילו בצורה קשה.

"נכון, אך העלייה בשיעורם של הצעירים החולים, נבעה מכך שדווקא השיעור של הקשישים ואלו שחולים במחלות רקע מסוכנות התמעט, וזאת משתי סיבות: ראשית, משום שבזכות המודל והחיזוי הם למדו לשמור על עצמם כך שהם נדבקו פחות מאשר ב'גל הראשון' שאז לא הייתה מודעות, ושנית, שבזכות המודל הזה רופאי 'כללית' התקשרו אליהם אישית והזהירו אותם שלא לצאת, גם לא לצרכים רפואיים שאינם חיוניים. אני סבור שהטלפון הזה שקיבל כל מבוטח שמצוי ברמת סיכון גבוהה פשוט הציל חיים.

"ובסופו של יום, זהו לדעתי ההישג הגדול של המודל – בזכותו אנו זוכים להציל חיים. שיעור התמותה בישראל הוא מהנמוכים בעולם, וזאת משום שהצלחנו להגן על קבוצות הסיכון שאילו היו נדבקות, לא היה להם סיכוי. בשורה החתונה, היכולת שניתנה לנו לזהות את קבוצות הסיכון, לבודד אותן ולגרום להם להיזהר, עשתה את שלה וכך אנו רואים פחות תמותה מאשר השיעורים שנראו בימים הראשונים של המגיפה".

לחישוב דרוג הסיכון שלך לתחלואה קשה בקורונה במקרה של הידבקות לחץ כאן