יש לי זיכרון חזק מהילדות שלי בשנות ה־60 של המאה הקודמת: בערבים החמימים של הקיץ אמא שלי הייתה אורזת כמה סנדוויצ'ים ולוקחת אותי ואת אחותי לים. אומנם לא הכול היה מושלם - החול נכנס לבגדים, ולפירות היה טעם מלוח, ובכל זאת מדובר בזיכרון מתוק שצובע את הילדות שלי בצבעי שקיעה נהדרים.
גם לילדים שלי יש זיכרונות דומים: בערבי הקיץ נהגנו לצאת יחד, כל המשפחה, אל הפארק הציבורי עם סנדוויצ'ים ועם אופניים ובילינו שם לפני המקלחות והשינה. הצלחנו לעשות זאת על אף שהיינו בתחילת קריירה מתישה. גילינו שזה מפצה אותנו ומרענן אותנו, וכי בסופו של דבר מדובר בבילוי המשפחתי הזול והנוח ביותר שידענו.
וזאת לא הייתה רק התחושה שלנו. ממחקר שנערך על יותר מ־8,000 ילדים התברר כי ככל שהפעילות המשפחתית רבה יותר, כך הבריאות הנפשית והסוציאלית של הילדים גדולה יותר.
ברור שגם הילדים של היום יוצאים לטיולים עם המשפחה ולא מבלים רק מול המסכים. ועדיין, ממחקרים ומסקרים רבים עולה שבני הדור הצעיר וההורים שלהם מבלים כיום שעות רבות מול מסכי הטלוויזיה, המחשב והטלפון.
במאמרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות ישנה גם התייחסות לנזקים נפשיים מסוימים כתוצאה מהעיסוק במסכים ומהצפייה בטלוויזיה. וזה לא הכול, באחרונה ישנה גם התייחסות לנזקים בריאותיים שונים.
מהם הנזקים שנוצרים כתוצאה מצפייה במסכים?
ישיבה ממושכת:
1. ממחקרים עולה כי ישיבה מול מסכים מגבירה את הסיכון להשמנה.
2. ישיבה ממושכת מול המסך מפחיתה פעילות גופנית, והצפייה מלווה לעיתים באכילה של מזון משמין ולא בריא. למה זה קורה? כי אנחנו לא שמים לב למה שאנחנו אוכלים ולכמה אנחנו אוכלים, ולכן גם לא מפתחים שובע, וכך אוכלים יותר מול המסך ותורמים לגורמי ההשמנה.
בעיות שינה:
העיסוק במסכים מפחית את שעות השינה ומוביל לקושי בהירדמות. למה זה קורה? המסכים מגבירים עוררות וריגוש, ולילד קשה להירדם אחרי צפייה ממושכת.
עלייה במחלות כרוניות כמו לחץ דם וסוכרת:
מאחד המחקרים שערכה מומחית לתזונה ולסוכרת עלה כי עיסוק במסכים גורם לעלייה בלחץ הדם. נוסף על כך, יחד עם ההשמנה שנוצרת כתוצאה מהצפייה במסכים עולה גם הסיכון לפתח מחלות כלי דם וסוכרת.
חשיפה לתכנים מזיקים:
1. הילדים עלולים להיחשף באינטרנט לתכנים כמו אלימות, פורנוגרפיה, פדופיליה ופתייני רשת למיניהם. ממחקר עולה כי צפייה של שלוש שעות ביום בטלוויזיה אצל ילדים בני 5 שנים קשורה לעלייה בבעיות התנהגות בגיל 7.
2. גם תכנים אחרים הם לא חיוביים במיוחד, למשל סרטים מצוירים תזזיתיים, הגורמים לפגיעה ביכולת הקשב, או סדרות שחסר בהן מסר חינוכי.
פייסבוק, טוקבקים ומה שבניהם
הם משוּוקים בצורה סקסית ומושכת ונותנים תחושה ש"אם אתה לא שם, אתה לא קיים", אבל הרשתות החברתיות האלה לא תמיד טובות לנו. קריאת תגובות והיתקלות בטוקבקיסטים גורמות לנו להקצין רגשות. הדבר מביא מצד אחד להפרזה בביטויי קרבה שמאבדים את המשמעות שלהם ומצד אחר לפגיעה רגשית, לעלבונות, לבידוד, להשפלה ולדיכאון.
כך קורה שהעיסוק במדיה, שאמור להפוך אותנו לחברתיים ולמתקשרים, עלול להוריד את יכולת האמפתיה של האדם ולהגביר את הבדידות שלו. ממחקר עולה כי ככל שזמן החשיפה למסכים קטן, וזמן הפעילות הגופנית מתארך, כך פוחתים הסימפטומים של דיכאון בקרב בני נוער.
אבל חכו שנייה לפני שאתם מתייאשים מהמדיה! אפשר להשתמש, אבל יש כללים:
חשוב לזכור שהטכנולוגיה הדיגיטלית היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, והיא לא עומדת להיעלם. רק צריך לדעת איך להתמודד ואיך לשמור על עצמנו. ההמלצות המקובלות הן:
1. עד גיל שנתיים: אפס חשיפה למסכים. השנים האלה קריטיות להתפתחות הנפש.
2. בני 7-3: חשיפה של חצי שעה עד שעה ביום.
3. בני 11-8: חשיפה של שעה עד שעה וחצי ביום.
4. בני 15-12: חשיפה של לא יותר משעה וחצי ביום.
5. מגיל 16 ומעלה: חשיפה של לא יותר משעתיים ביום.
חושבים שלא תוכלו לעמוד בזה? כן, זה יכול להיות מפחיד וקשה, אבל אנחנו צריכים לשים לב לעצמנו, משום שאנחנו משמשים דוגמה לילדים. נוסף על הגבלת הצפייה עלינו להקפיד על שימוש נכון במגוון המכשירים האלקטרוניים. רצוי להשתמש באוזניות לטלפונים, להרחיק את הלפ-טופ מהברכיים, לבקר את התכנים שבהם אנחנו צופים בטלוויזיה ולהשגיח על התכנים של הילדים.
לסיכום, להורים של המטופלים שלי אני ממליצה לזכור את המחויבות העמוקה שלהם לקשר עם הילדים שלהם. כשאנחנו חוזרים מהעבודה עייפים, במקום לצפות בטלוויזיה בואו ניקח את הילדים לטיול בחוץ. כך נפעיל את הגוף, נשפר את לחץ הדם ואת תפקוד הלב שלנו, נאכל פחות, ובאותו הזמן נדבר עם הילדים (ועם עצמנו...), נשחק איתם, ננשום אוויר צח, ניהנה מהמעט שיש בסביבה שלנו: עץ ירוק, ציפור מנתרת, שמש שוקעת, חיבוק, אהבה - זיכרונות מתוקים לעתיד מתוק.
ד"ר עידית פוזנר היא נוירולוגית ילדים של שירותי בריאות כללית במחוז שרון שומרון
