שחפת: המחלה העתיקה עדיין חיה והורגת

שחפת (באנגלית: Tuberculosis, טוברקולוזיס) היא מחלה זיהומית ומידבקת שנגרמת מחיידקים ופוגעת לרוב בריאות, אך גם באיברים אחרים. בישראל היא אומנם מחלה נדירה (וכך גם במדינות מערביות אחרות), אבל השחפת עדיין חיה ובועטת ברחבי העולם.

שחפת בישראל ובעולם

על פי נתונים של משרד הבריאות, מסתמנת בשנים האחרונות ירידה קלה במספר החולים החדשים בשחפת, אך הם עדיין מסתכמים בכמה מאות חולים חדשים מדי שנה: ב־2018 אובחנו בארץ 294 חולים חודשים בהשוואה ל־234 חולים חדשים ב־2017. רוב חולי השחפת בישראל אינם ילידי הארץ.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, שחפת היא סיבת המוות ה־13 בעולם (במקום הראשון: מחלת לב איסכמית). בשנת 2020 מתו משחפת 1.5 מיליון איש (ובהם 214 אלף אנשים עם איידס). באותה השנה, כ־10 מיליון אנשים נדבקו בשחפת: 5.6 מיליון גברים, 3.3 מיליון נשים ו־1.1 מיליון ילדים.

יתר על כן, מעריכים שכ־25% מתושבי העולם הם נשאים של חיידקי שחפת.

בעבר, לפני פיתוח התרופות האנטיביוטיות, הייתה שחפת נפוצה ברחבי העולם, כולל בארצות אירופה. כיום 95% ממקרי השחפת מתגלים בארצות מתפתחות.

שחפת גורמת למותם של 50% מהחולים הבלתי מטופלים, אולם התמותה משחפת בעולם המערבי נמוכה מאוד: 0.3 פטירות ל־100 אלף חולים. עם זאת, במקרים של שחפת עמידה לטיפול מגיע שיעור התמותה מהמחלה ליותר מ־70%.

מהם התסמינים של שחפת?

75% מהחולים שסובלים משחפת בריאות מתלוננים על התסמינים הבאים: 

• חום.

• תחושה של קור ושל הזעות בלילה.

• כיח דמי.

• שיעול שנמשך יותר משלושה שבועות.

• כאבי ראש.

• חוסר תיאבון.

• ירידה במשקל.

• חיוורון.

• נטייה לעייפות.

25% מהחולים סובלים משחפת מחוץ לריאות שיכולה לבוא לידי ביטוי באחד או יותר מהתסמינים הבאים:

• זיהום בחלל החזה.

• דלקת קרום המוח.

• התנפחות של בלוטות הלימפה.

• זיהום בחוליות של עמוד השדרה.

מה גורם למחלת השחפת?

מחולל המחלה הוא חיידק השחפת ששמו המלא הוא מיקובקטריום טוברקולוזיס (Mycobacterium Tuberculosis). מדובר בחיידק מיוחד מסוג מתג שאותו גילה הרופא הגרמני רוברט קוך ב־1882. המתג הזה חי גם בבקר וגם בבני אדם.

איך נדבקים בשחפת?

ההדבקה מאדם לאדם נעשית באמצעות הטיפות הקטנות של הכיח או של הרוק של אדם החולה במחלה פעילה.

הסיכון להדבקה תלוי בעומס החיידקי של האדם החולה, במשך החשיפה, במידת אלימותו של החיידק ובאיכות מערכת החיסון של האדם הנדבק. ככל שלחולה יש יותר חיידקים בכיח וככל ששוהים בחברתו זמן ממושך יותר, כך עולה הסיכון להידבק.

בהדבקה הראשונית חודר החיידק לריאה דרך טיפות הנוזל ומגיע בעיקר לאזורים התחתונים והאמצעיים של הריאה. שם הוא יכול ליצור מוקד שנקרא "מוקד גון" (Ghon complex).

משם מתפשט החיידק לקשרי הלימפה בשערי הריאות. מהריאה יכול החיידק להתפשט לכל הגוף.

המעבר מהמצב של זיהום ראשוני למחלה גלויה נקרא שחפת ראשונית מתקדמת, והוא עלול להתבטא בצורה מפושטת שכוללת גם פגיעה בקרום המוח, או שהוא עלול להצטמצם לפגיעה בריאות בלבד - לרוב באזורים ספציפיים בהן.

השלבים בהתפתחות המחלה

1. חיידקי השחפת נשאבים לתוך הריאה.

2. מערכת החיסון בונה סביבם רקמת צלקת שמיועדת להפריד בינם לבין הגוף.

3. מערכת החיסון נחלשת, וחיידקי השחפת פורצים את הרקמה. בשלב הזה מתחילה שחפת פעילה.

4. החיידקים בונים סביבם גוש כדורי של תאי דם לבנים שמגן עליהם בזמן התרבותם.

5. פנים הכדור הופך לנוזל ופורץ החוצה יחד עם חיידקי השחפת.

6. נוצרים חללי אוויר גדולים (ללא דם) בריאות.

7. חיידקי השחפת מתרבים במהירות ויוצרים חללים נוספים.

האם קיים חיסון נגד שחפת?

כיום לא נהוג לחסן את האוכלוסייה בעולם המערבי בגלל יעילותו הנמוכה של החיסון ומכיוון שהוא פוגע ביכולת להשתמש בהמשך במבחן טוברקולין כדי לאבחן את המחלה.

בעולם המערבי הייתה ירידה מתמדת במספר החולים החדשים בשחפת במהלך המאה ה־20, אך מגמת הירידה הזאת נבלמה ב־20 השנה האחרונות, בעיקר עקב העלייה במספריהם של החולים מדוכאי חיסון, כמו חולי איידס.

איך מאבחנים שחפת?

את החשד למחלת שחפת בריאות מבססים באמצעות כמה פרמטרים:

• תלונות החולה.

• מידת החשיפה שלו לחולי שחפת.

• אבחון סימנים המתאימים למחלה.

• בדיקות הדמיה של הריאות (כמו צילום רנטגן או בדיקת CT של הריאות).

כדי לאשר סופית את האבחנה עושים תבחין טוברקולין (הנקרא גם תבחין עור בשיטת מנטו) שמזהה הידבקות בחיידקי שחפת וגם חיסון שניתן בעבר נגד שחפת.

מזריקים כמות זעירה של תמיסת טוברקולין לתוך העור באזור האמה. אצל אנשים שנחשפו לחיידק ונדבקו תופיע תגובה לאחר 48 עד 72 שעות.

• מי זכאים לתבחין מנטו במסגרת סל הבריאות?

אם המחלה מתפתחת באיברים אחרים כמו קרום המוח או חלל בית החזה, יש צורך לקחת דגימה מהנוזלים באיברים האלה ולשלוח אותה למעבדה לתרבית.

איך מטפלים בחולי שחפת?

פניצילין, התרופה האנטיביוטית הראשונה שפותחה, אינה יעילה לטיפול בשחפת. רק ב־1946, כאשר פותחה התרופה האנטיביוטית סטרפטומיצין ולאחר מכן יסוניאציד, נוצר לראשונה טיפול יעיל לריפוי המחלה.

כיום יש כמה תרופות יעילות לטיפול במחלה. העיקריות שבהן: אתמבוטול, ריפמפין, איזוניאזיד, פירזינמיד.

הטיפול בשחפת מבוסס על מיגור החיידק מחולל המחלה. כדי להצליח בכך ישנה חשיבות קריטית לכך שהחיידק לא יפתח עמידות לתרופות. לכן משתמשים בו־זמנית בשתי תרופות לפחות, שקיימת סבירות גבוהה שהחיידק יהיה רגיש להן.

במרבית המקרים כוללת תוכנית הטיפול 4 או 5 תרופות בחודשיים הראשונים. לאחר מכן (לאחר שיודעים לאילו תרופות החיידק רגיש במיוחד) מתבסס הטיפול על 2 או 3 תרופות בלבד. קביעת תוכנית הטיפול תלויה באזור בעולם שבו נדבק החולה, במצבו החיסוני ובהנחיות של גופי הבריאות המקומיים.

במקומות שונים בעולם אין הקפדה על מתן טיפול מלא ורציף לשחפת - מה שמאפשר לחיידקים לפתח עמידות לתרופות השונות. זו הסיבה שבשנים האחרונות נרשמה עלייה בתמותה משחפת שמחולליה הם חיידקים שעמידים לכל סוגי האנטיביוטיקה.

במקומות שונים בעולם קיימות תוכניות פיקוח על נטילת התרופות, וכך גם בישראל. החולים חייבים להגיע למרכז מיוחד כדי להבטיח שהם נוטלים את התרופות.

אחת משגרות הטיפול המקובלות היא חודשיים של טיפול באיזוניאזיד, בריפמפין, באתמבוטול ובפירזינמיד במשך חודשיים ועוד ארבעה חודשי טיפול באיזוניאזיד ובריפמפין.

בכל פעם שמזהים מקרה של שחפת פעילה, יש לאתר ולבדוק את כל האנשים שהיו במגע קרוב עם החולה כדי לתת להם טיפול מונע. טיפול המניעה המקובל הוא באמצעות מתן תרופה אחת - איזוניאזיד.

ד"ר גבי ובר הוא מנהל היחידה למניעת זיהומים בבית החולים כרמל מקבוצת כללית

ד"ר בת־שבע גוטסמן היא רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות בבית החולים מאיר מקבוצת כללית