מה זה?
במונח "הפרעות נוירולוגיות" (באנגלית: Neurological Diseases) כוללים הפרעות המשפיעות על תפקודה של מערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח, את גזע המוח, את המוח הקטן ואת חוט השדרה) וכן מחלות של מערכת העצבים ההיקפית ושל השרירים.
ממה נגרמות מחלות נוירולוגיות?
ניתן לחלק את המחלות הנוירולוגיות בהתאם לגורמיהן או על פי המערכת הנוירולוגית שתפקודה נפגע:
• מחלות דיסאימוניות של מערכת העצבים - קבוצת מחלות שבהן הפגיעה במערכת העצבים או השרירים נגרמת באמצעות מנגנון דלקתי, ובעיקר באמצעות מנגנון דיסאימוני שבו מערכת החיסון תוקפת מרכיבים שונים של הגוף.
דוגמאות למחלות כאלה הן טרשת נפוצה, מיאסטניה גרביס, פולימיוזיטיס, תסמונת גיליאן־ברה, ו־CIPD (ראשי תיבות של Chronic inflammatory demyelinating polyneuropathy).
• הפרעות תנועה - קבוצת מחלות שבהן הפגיעה היא במערכת שאחראית לבקרה על תנועות הגפיים והגוף.
בשל הפגיעה הזאת מתפתחות הפרעות תנועה שבאות לידי ביטוי בתופעות הבאות: נוקשות, רעד, איטיות, הפרעות הליכה ותנועות לא רצוניות. דוגמאות למחלות האלה הן מחלת פרקינסון, דיסטוניות, כוריאה וטיקים.
• אפילפסיה - קבוצת מחלות שבהן התפרקות חשמלית פתאומית במוח גורמת לפרכוסים, לאובדן הכרה, לבלבול או לאובדן זמני של תפקודי מוח.
• מחלות צרברו־וסקולריות - קבוצת מחלות שבהן קיימת פגיעה בכלי הדם במוח וכתוצאה מכך ישנה הפרעה בהספקת הדם למוח - מה שעלול לגרום לאירועים מוחיים (שבץ).
האירוע המוחי יכול להתרחש בעקבות חסימה של כלי דם (למשל, בגלל קריש דם או טרשת עורקים) או בעקבות דימום מכלי דם אל תוך רקמת המוח (למשל, בגלל לחץ דם גבוה).
• מחלות נוירו־מוסקולריות - קבוצת מחלות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית, בשרירים ובחיבור ביניהם. למחלות האלה יש סיבות שונות: הפרעות מטבוליות - גנטיות ונרכשות - הפרעות דלקתיות ועוד.
דוגמאות למחלות מהקבוצה הזאת: מחלות הנוירון המוטורי (ALS), נוירופתיות שונות ודיסטרופיות שרירים.
• הפרעות קוגניטיביות - מדובר בסדרה ארוכה של הפרעות כמו הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, הפרעות דיבור, ליקויים בתפיסת המרחב, הפרעות בתכנון פעולה ובשיפוט סיטואציה. מחלת אלצהיימר שייכת לקטגוריה הזאת.
• כאבי ראש יכולים להיות ראשוניים - כלומר לא להיות סימפטום למחלה אחרת. מיגרנה היא דוגמה לכאב ראש ראשוני. לחלופין יכולים כאבי הראש להיות משניים, זאת אומרת להיות סימפטום של בעיה אחרת כלשהי כמו שינויים בעמוד השדרה הצווארי.
מהם התסמינים?
מכיוון שמערכת העצבים מפעילה את כל מערכות הגוף, הרי המקור של כמעט כל מיחוש גופני או הפרעה תפקודית עלול להיות נוירולוגי. במיוחד יש לציין את התסמינים הבאים:
• כאבי ראש, פנים וצוואר.
• כאבים בגפיים שהם בעלי אופי נוירולוגי/נוירופתי, כמו דקירות, זרמים ושריפה.
• סחרחורות.
• חולשת שרירים.
• הפרעות בתחושה.
• חוסר יציבות.
• הפרעות הליכה.
• ליקוי בראייה שאינו נובע ממחלה בעין עצמה.
• הפרעה בריכוז, ליקוי בזיכרון או בכל תפקוד מנטלי אחר.
• ליקויים בדיבור.
• הפרעות בשליטה על הסוגרים.
כמה זמן זה נמשך?
המחלות הנוירולוגיות הן ברובן כרוניות, אך לכל אחת מהן מהלך שונה.
כמה מהן מתאפיינות בהתקפים ובהפוגות לסירוגין (כמו, למשל, טרשת נפוצה או מיאסטניה גרביס), אחרות מתאפיינות בהידרדרות כרונית מתמשכת (כמו, למשל, מחלת פרקינסון, מחלת אלצהיימר ו־ALS), ויש מחלות נוירולוגיות שנשארות יציבות במשך כל החיים - כל עוד מקפידים על נטילת תרופות מתאימות (למשל, חלק מסוגי האפילפסיה והפרעות קשב וריכוז).
עם זאת יש גם מחלות נוירולוגיות שנמשכות זמן מוגבל, ובדרך כלל מבריאים מהן לחלוטין. (למשל, מחלת גיליאן ברה - שבאה לידי ביטוי בחולשה של השרירים ונובעת מפגיעה של מערכת החיסון בעצבים ההיקפיים).
מחלות נוירולוגיות מסוימות הן כרוניות וגורמות לכאבים עזים ולסבל רב, אך ניתן לטפל בסימפטומים שלהן באמצעות תרופות נוגדות כאבים או באמצעות תרופות מיוחדות למניעת התקפים. במילים אחרות: הסימפטומים של המחלות האלה נמשכים עד שלוקחים את הטיפול המתאים (לדוגמה: סוגים שונים של כאבי ראש).
איך מאבחנים?
הצעד הראשון שהנוירולוג נדרש לעשות הוא אבחון מדויק של הבעיה. הפרטים שמוסר החולה על מחלתו (בלשון הרופאים: הסיפור הקליני או אנמנזה) והבדיקה הנוירולוגית עוזרים לו למקם את ההפרעה הנוירולוגית ולעמוד על סוג הפגיעה.
לאחר מכן יכול הנוירולוג לבחור את בדיקות העזר אשר יוכיחו או ישללו את הערכתו בנוגע לסוג המחלה.
אלה הן בדיקות העזר הנפוצות שמסייעות לנוירולוג להגיע לאבחנה מדויקת (מובן שאין צורך לעשות את כל הבדיקות האלה, אלא רק בהתאם לחשד הספציפי שעולה בבדיקת הרופא):
• בדיקות הדמיה בהתאם לאזור שנפגע, למשל CT ראש או MRI מוח - אם יש חשד לאירוע מוחי.
• בדיקות דם שונות.
• ניקור מותני לבדיקת נוזל השדרה.
• בדיקות נוירו־פיזיולוגיות שונות כמו:
Electromyography) EMG) - בדיקת הפעילות החשמלית של השריר.
Nerve Conduction Velocity) NCV) - בדיקה של פעילות ההולכה העצבית.
Electro-Encephalogram) EEG) - בדיקת הפעילות החשמלית של המוח.
Visual Evoked Potentials) VEP) - הערכת התפקוד העצבי של מסילות הראייה.
Brainstem Auditory Evoked Potentials) BERA) - הערכת התפקוד של עצבי השמיעה.
איך מטפלים?
מחלות רבות של מערכת העצבים הן כרוניות, ובמקרים כאלה מיועד הטיפול להאט את התפתחות המחלה או למנוע התקפים כדי לשמור על איכות החיים.
הטיפול משתנה, כמובן, בהתאם לאבחנה. להלן כמה דוגמאות:
לאחר אירוע מוחי מתבסס הטיפול על שיקום שכולל פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. המטרה היא להחזיר לחולה - עד כמה שאפשר - את איכות החיים שהייתה לו לפני האירוע וכן לנטרל גורמי סיכון כדי למנוע אירוע מוחי נוסף. הכוונה היא, בין היתר, לשמירה על ערכי לחץ דם תקינים ועל רמת כולסטרול תקינה.
במחלות שגורמות להפרעות בתנועה, כמו פרקינסון, ניתן לטפל בתרופות שמקילות על האיטיות ועל הרעד, למשל תרופות שמכילות דופמין.
במחלות הפוגעות בתפקוד הקוגניטיבי ובזיכרון, כמו אלצהיימר, ניתן לטפל בתרופות המעלות את רמת האצטיל־כולין במוח.
למחלות דיסאימוניות של מערכת העצבים, כמו טרשת נפוצה ומיאסטניה גרביס, קיימות תרופות הן לטיפול בהתקף חריף (תרופות ממשפחת הסטרואידים) והן למניעת התקפים נוספים (כמו קופקסון ואימורן).
באפילפסיה ניתן לטפל בתרופות אנטי אפילפטיות שמאזנות את הפעילות החשמלית במוח ומונעות התקפי פרכוס.
בהפרעות קשב וריכוז ניתן לטפל בתרופות מעוררות (כמו ריטלין).
בכאבי ראש ניתן לטפל במשככי כאבים לפי הצורך. במיגרנות ניתן לטפל באמצעות תרופות ממשפחת הטריפטנים (כמו סומטריפטן). כמו כן ניתן לטפל במיגרנות באמצעות תכשירים המיועדים למנוע את ההתקפים.
בכאבים נוירולוגיים שונים (כמו נוירופתיה סוכרתית, נוירלגיה טריגמינלית ומיחושים על רקע בעיות בעמוד השדרה) ניתן לתת תרופות נוגדות כאבים שמיוחדות לכאבים נוירופתיים (כמו קרבמזפין).
זה חד פעמי? זה יחזור?
תלוי בסוג הבעיה. במקרה של אירוע מוחי, הקפדה על נטרול של גורמי הסיכון תקטין מאוד את הסיכון להתרחשות של אירוע נוסף.
ישנן מחלות שמאופיינות בהתלקחויות, כמו, למשל, טרשת נפוצה, והטיפול מכוון למנוע הישנות של אותן ההתלקחויות.
ישנן גם מחלות חד־פעמיות, כמו גיליאן ברה, שלא חוזרות לאחר שמחלימים מהן. יש מחלות, כמו מיגרנות, שאורח חיים נכון יכול להפחית מאוד את עוצמתן. הכוונה היא לאורח חיים שכולל תזונה בריאה, נטרול מתחים ושינה סדירה.
יש מחלות כרוניות שצריך להתמודד איתן כל החיים, כמו כאבים נוירופתיים כרוניים ומחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון.
עלולים להיות סיבוכים?
גם התשובה לשאלה הזאת משתנה בהתאם למחלה.
מאחר שמדובר במחלות נוירולוגיות, הרי בחלק מהן עלולים הסיבוכים להיות חמורים, והחשש במקרים כאלה הוא להגיע לאובדן תפקודי או לנכות. לדוגמה, אירוע מוחי עלול לגרום לנכות ובמקרים קיצוניים אף למוות.
יש לזכור שלא רק למחלות הנוירולוגיות עלולים להיות סיבוכים אלא גם לתרופות שנוטלים כדי לרפא אותן. הסיבוכים האלה הם לעיתים בלתי צפויים.
מהם סימני האזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא?
סימן האזהרה המובהק ביותר שמחייב פנייה מיידית לרופא הוא הופעה של תסמין נוירולוגי חדש. למשל, הפרעה פתאומית בדיבור או שיתוק פתאומי של יד או של רגל הם סימני אזהרה לאירוע מוחי, ויש להגיע לטיפול רפואי מהר ככל האפשר.
בתוך כמה זמן "אחזור לעצמי"?
התשובה לשאלה הזאת תלויה בסוג המחלה הנוירולוגית ובמידת חומרתה. לדוגמה, אנשים "חוזרים לעצמם" מאירוע מוחי קשה רק לאחר חודשים רבים, ובמקרים רבים השיקום שלהם אינו מלא. לעומת זאת התקף מיגרנה חולף לכל היותר בתוך 72 שעות.
איך לומדים לחיות עם מחלות נוירולוגיות כרוניות?
חשוב ביותר לקחת את הטיפול התרופתי כסדרו, שכן הוא מאט את הידרדרות המחלה.
אם קיימים גורמי סיכון, חשוב מאוד לנטרל אותם. כך, למשל, יש לשמור על משקל תקין וכן על ערכים תקינים של לחץ דם ושל כולסטרול.
כמו כן יש להקפיד על אורח חיים פעיל. פעילות גופנית - ככל שהמצב מאפשר - משפרת את מצב החולים ברוב המחלות הנוירולוגיות והיא תמיד מומלצת.
גם פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במסגרת של תוכנית שיקום יכולים לחולל פלאים. הם לא רק מלמדים כיצד להסתגל באופן המיטבי למצב החדש בעקבות המחלה, אלא אף מביאים לעיתים קרובות לשיפור ברמת התפקוד בחיי היומיום.
ד"ר דנה פלורנטין היא מומחית ברפואת משפחה
פרופ' ישראל שטיינר הוא מנהל המחלקה לנוירולוגיה במרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון, מקבוצת כללית
