אצבע הדק (טריגר פינגר)

מהי אצבע הדק?

אצבעות כף היד מתכופפות הודות לגידים שנעים בתוך תעלה. לעיתים, בתגובה לתנועות כיפוף מאומצות חוזרות ונשנות של האצבעות, עובר אזור הכניסה לתעלה שינויים מבניים והופך למעובה. כתוצאה מכך תנועת הגידים בתעלה הופכת לחלקה פחות והיא כרוכה בכאבים.

במשך הזמן הופכת התעלה למעובה יותר ויותר, וכן מתעבים הגידים. בשל כך בכל כיפוף של האצבע נתפס הגיד בכיפוף, והאצבע מתקשה להתיישר ולפעמים גם להתכופף.

כשמשחררים את האצבע התפוסה - באמצעות הפעלת כוח - היא "קופצת" כמו הדק שנלחץ, ומכאן שמה של התופעה הזאת - אצבע הדק (באנגלית: Trigger finger). 

למי זה קורה ומדוע?

האגודל נפגע בשכיחות הגבוהה ביותר, ואחריו האצבע והאמה.

הצורה השכיחה ביותר של התופעה מתרחשת בעיקר בנשים בריאות בשנות ה־50 וה־60 לחייהן. שיעור התופעה הזאת בכלל האוכלוסייה עומד על כ־2%.

לעיתים "אצבע הדק" היא תופעת לוואי משנית למחלות כמו סוכרת, מחלות מפרקים ומחלות כליה. במקרים האלה הטיפול השמרני פחות יעיל.

מהן דרגות המחלה?

בשלב הראשון (טרום הדק) יש תלונות על כאב בבסיס האצבע, על היתפסות האצבע לעיתים רחוקות ועל רגישות מעל הכניסה של המכופפים לתעלה בכף היד.

בשלב השני (השלב האקטיבי) האצבע נתפסת בכיפוף, אך ניתן לישר אותה באופן אקטיבי.

בשלב השלישי (השלב הפסיבי) האצבע נתפסת וניתן ליישרה רק אם מושכים אותה בעזרת היד האחרת, או שכלל לא ניתן לכופף אותה.

בשלב הרביעי (כוויצה) לא ניתן ליישר את האצבע באופן מלא.

כיצד מאבחנים?

האבחנה היא על בסיס אנמנזה (תיאור המחלה מפי המטופל) ועל בסיס ממצאים קליניים בבדיקה גופנית. אין צורך בבדיקות הדמיה מיוחדות.

איך מטפלים?

יש לציין שאי־טיפול בבעיה עלול לגרום להחרפתה ההדרגתית עד כדי אי־יכולת ליישר ולכופף את האצבעות באופן מלא.

מנוחה

רוב המקרים של אצבע הדק שמוּבאים לרופא בשלב מוקדם ניתנים לטיפול באמצעות מנוחה לאצבע מפעילות מאומצת ושימוש בסד שמותאם לאצבע במסגרת ריפוי בעיסוק (הסד מונע תנועה של חלק מהאצבע, אך מאפשר תנועה של חלק אחר). 

טיפול נוסף הוא באמצעות נוגדי דלקת. אלה עשויים לתרום להפחתת הכאב.

זריקה של סטרואידים לאזור של כניסת הגידים לתעלה מומלצת בכל שלבי המחלה. ממחקרים שונים עולה שהטיפול הזה יעיל ב־70%-60% מהמקרים ללא חזרה של המחלה.

הזריקה יעילה פחות אם היא ניתנת חצי שנה ויותר לאחר שהחלה התופעה, בחולי סוכרת ובמקרים שבהם הבעיה קיימת בכמה אצבעות.

הסיבוכים במתן זריקה מקומית של סטרואידים כוללים שינויי פיגמנטציה ונמק של שומן תת־עורי (אם כי באזור ההזרקה לאצבע הדק התופעה פחות בולטת), קרע גידים (נדיר מאוד ומתרחש בעיקר לאחר מספר רב של הזרקות לאותה האצבע) ושינויים במשך כשבוע ברמות הגלוקוז בחולי סוכרת.

ניתוח

ניתוח הוא הטיפול המועדף באצבע הדק. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית ונמשך דקות ספורות בלבד. במהלך הניתוח נחתכת הכניסה לתעלת הגידים, ובכך מתאפשרת לגידים תנועה חלקה. ממחקרים עולה ששיעורי ההצלחה של הניתוח עומדים על יותר מ־97%.

הסיבוכים האפשריים של הניתוח הם לרוב קלים וכוללים זיהום שטחי, רגישות באזור הצלקת ונוקשות של האצבע.

סיבוכים קשים יותר כמו פגיעה בעצבים התחושתיים של האצבע, זיהום עמוק והיווצרות כוויצות  (הגבלה בכיפוף או ביישור) של האצבע הם נדירים ביותר. ככלל, הסיבוכים האלה שכיחים יותר בקרב חולי סוכרת ובמצבים קשים יותר של המחלה.

ד"ר גיא רובין הוא כירורג של היד במחלקה האורתופדית בבית החולים העמק, מקבוצת כללית